קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד
הגדרה
עריכהאיסור להעלות במחשבה ולעשות מעשה לקחת דבר מחבירו (הוזכר בבבא מציעא ה:, האריכו בזה מנחת חינוך לח ושדי חמד ח"ג ל-קל עמוד 331).
מקור וטעם
עריכהמקורו משני פסוקים: "לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" (שמות כ-יד), "ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאווה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך" (דברים ה-יח).
טעמו הוא שאחר שיחמוד לא ישגיח בשום דבר, ואם לא ירצה חבירו למוכרו – יאנוס אותו ממנו, ואם יעמוד כנגדו אפשר שיהרגנו (חינוך לח ד"ה משרשי, רמב"ם גזילה ואבידה א-יא).
במניין המצוות נחלקו הראשונים: יש שמנו את לא תחמוד ולא תתאווה כלאו אחד (סמ"ג לאווין קנח, רס"ג לא תעשה צ, סמ"ק יט, וכן משמע מרש"י דברים ה-יח), ויש שמנו אותם כשני לאווים נפרדים, שלא תחמוד הוא שהפציר בחבירו ולקח ממנו ולא תתאווה הוא בלב ועובר עליו תיכף שחשב בליבו (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה רסה רסו, חינוך לח תטז, בה"ג, רמב"ן, רשב"ץ. דן במחלוקתם הגרי"פ פערלא לא תעשה צ. והיראים רנד (בדפוס ישן, קטו בדפוס החדש) כתב שאין חילוק בין לא תחמוד לבין לא תתאווה, אך עובר עליהם בשני לאווים).
פרטי הדין
עריכהאין לוקים עליו. הרמב"ם (גזילה ואבידה א-ט) כתב שהוא משום שאין בו מעשה, והראב"ד (שם) כתב שיש בו מעשה, אלא שאין לוקים משום שהוא חייב בתשלומים.
התאווה בליבו שרוצה את של חבירו, אך לא גמר בליבו לעשות השתדלות לקחתו – הסתפק בזה יהודה יעלה אם עובר בלא תחמוד, או שאינו עובר עד שיגמור בליבו לקחתו (חו"מ לג, האריך בזה שדי חמד ח"ג ל-קל ד"ה ובספר עמוד 334).
הפציר בו עד שמכרו לו ונתן לו דמיו – הרמב"ם סובר שגם בזה עובר בלא תחמוד (גזילה ואבידה א-ט), ותוס' (סנהדרין כה: ד"ה מעיקרא, בתירוץ הראשון) כתבו שאינו עובר.
הפציר בו עד שמכרו לו ואמר "רוצה אני" – מהרמב"ם משמע שאעפ"כ עובר בלא תחמוד (גזילה ואבידה א-ט), והראב"ד כתב שכיוון שאמר "רוצה אני" אינו עובר (שם, וכן תוס' סנהדרין כה: ד"ה מעיקרא, בתירוץ השני).
שכירות – החומד דבר שמושכר לחבירו – נחלקו הפוסקים אם עובר בלא תחמוד (שדי חמד ח"ג ל-קל (ד"ה וחידש) עמוד 333).
פחות משווה פרוטה – הסתפק בזה המנחת חינוך, האם אינו עובר משום שפחות משווה פרוטה אינו ממון (לח-א [ה] ד"ה ונראה), או שכיוון שאין זה לאו של ממון עובר גם בפחות משווה פרוטה (תטז-א [ב]).
אנשים
עריכהגוי שחמד – חידש החינוך שגם בני נח מצווים בלאו זה, משום שהוא ענף של מצוות גזל שהיא משבע מצוות בני נח (חינוך תטז ד"ה ונוהגת), והיא סברת עצמו (מנחת חינוך תטז-א [א] ד"ה ומה).
החומד מגוי – המנחת חינוך (לח-א [ח]) כתב שאינו עובר, והפרי מגדים (או"ח תרד משבצות זהב א) הסתפק בזה.
החומד דבר של הקדש – כתב המנחת חינוך (תטז-א [א] ד"ה ופשוט) שאינו עובר.
ערכים קרובים
עריכהערכים קרובים: גניבה וגזילה.