קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה

הגדרה

מצוות לא תעשה שעוברים עליה ללא עשיית מעשה, אין לוקים עליה (הסוגיא בתמורה ג., בסוגיא זו האריך המנחת חינוך ח-ה).
לדוגמא, איסור השארת נותר, שנאמר בו "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב-י), ואין בו מעשה, שהרי אינו עושה מעשה בכך שמשאירו – אין לוקים עליו (תמורה ד:).
החולק על דין זה הוא רבי יהודה שסובר שכן לוקים גם על לאו שאין בו מעשה (תמורה ג.).
דינים דומים: על שישה סוגי לאווים אין לוקים (רמב"ם סנהדרין יח-ב וכסף משנה שם ד"ה ושאר):
א) לאו שאין בו מעשה.
ב) לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין.
ג) לאו שניתן לתשלומין.
ד) לאו הניתק לעשה.
ה) לאו שבכללות.
ו) לאו הבא מכלל עשה.

מקור וטעם

מקורו הוא מכך שאינו דומה ללאו דחסימה – "לא תחסום שור בדישו" (דברים כה-ד) – שסמוך לפרשת מלקות (מכות יג: למסקנה, להו"א הוא משום שכתוב "לעשות").
הטעם שאינו לוקה עליו הוא משום שהוא קל יותר, כיוון שלא עשה מעשה (תומים לד-א).

בדינים שונים

נותר הוא לאו שאין בו מעשה (תמורה ד:), אך הרמב"ם (פסולי המוקדשים יח-ט) הסביר שאינו לוקה עליו משום שהוא לאו הניתק לעשה, והקשו האחרונים מדוע לא ביאר שאינו לוקה עליו משום שאין בו מעשה (כסף משנה ומשנה למלך שם, מנחת חינוך ח-ה [ח]).
לא תחמוד – אין לוקים עליו. הרמב"ם (גזילה ואבידה א-ט) כתב שהוא משום שאין בו מעשה, והראב"ד (שם) כתב שיש בו מעשה, אלא שאין לוקים משום שהוא חייב בתשלומים.
לא תענה (בעדים זוממים) – אין לוקים עליו משום שהוא לאו שאין בו מעשה (מכות ב:). והירושלמי סובר שכן לוקים עליו (כתובות ד-ד [כו:]).
לא תחנם (במכירת קרקע לגוי) – החינוך (סוף צד) כתב שאינו לוקה, משום שהוא לאו שאין בו מעשה, שאפשר למוכרה בלא מעשה. והמנחת חינוך (תכו-א [ה]) הקשה עליו מכמה מקומות שמוכח שמכירה היא כן מעשה ולוקים עליה.
הנהנה מאיסורי הנאה – החינוך (קיג בסופו ד"ה והעובר עליה) כתב שאינו לוקה, שכיוון שאפשר להנות גם בלי מעשה, נחשב כלאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו. והוסיף המנחת חינוך (קיג-א [ה] ד"ה ומה שכתב הרב) שאפילו אם בפועל כן עשה מעשה על מנת להנות, הואיל והיה יכול להנות גם בלי מעשה – לא לוקה. אך אם נהנה בהנאה שחייבים בשבילה מעשה, כגון סיכה (שא"א לסוך בלי מעשה) – כן ילקה, אע"פ שהיה יכול להנות הנאות אחרות בלי מעשה (מנחת חינוך שם ד"ה ומה שכתב ואפילו, בהוספות, בשם שער המלך חמץ ומצה א-ג).
אמנם יש חולקים על החינוך וסוברים שהוא לאו שיש בו מעשה .

פרטי הדין

כשאפשר לעבור עליו ע"י מעשה, כגון לא תחסום שור בדישו, שאפשר לחוסמו ע"י מעשה (אך אפשר גם ע"י דיבור, שאינו נחשב למעשה) יש שלוש דעות במפרשים (הביאם מנחת חינוך ח-ה [ח] ד"ה אך לסברת, ובקומץ המנחה שם, וסח-א [ג]):
א) אפילו אם עשה מעשה אינו לוקה, משום שהוא לאו שאין בו מעשה (חינוך צד, רמא, שמד).
ב) אם עשה מעשה – לוקה, אם לא עשה – אינו לוקה.
ג) אפילו אם לא עשה מעשה – לוקה, משום ש"אין בו מעשה" פירושו "אי אפשר לעשותו ע"י מעשה", אך אם אפשר לעשותו ע"י מעשה הרי הוא כלאו שיש בו מעשה, ולכן לוקה (מגיד משנה שכירות יג-ב לגבי לא תחסום) .
כשתחילתו ע"י מעשה, אך באיסור עצמו אין מעשה, כגון כלאי בגדים, שתחילתו ע"י מעשה – פעולת הלבישה, אך באיסור עצמו אין מעשה – כל זמן שהוא לבוש בכלאיים, שאינו עושה כעת כלום. דוגמא נוספת: הנשבע לאכול כיכר זה וזרקו לים או שרפו, שתחילתו ע"י מעשה – פעולת הזריקה או השריפה, אך באיסור עצמו אין מעשה – שלא אכלו. במקרים אלו כתבו רבים שנחשב שיש בו מעשה ולוקה (ירושלמי שבועות ג-ז [טז:] (לגבי כיכר), פני יהושע שבועות ד. (לגבי כיכר), מנחת חינוך ח-ה [ח] ד"ה לפי (מביא ראיה מכלאיים) והביא משנה למלך ביאת מקדש ג-כא (ד"ה גרסינן) שלוקה אפילו אם תחילת המעשה היתה בהיתר), אך יש אומרים שנחשב שאין בו מעשה ואינו לוקה (תוס' שבועות ד. ד"ה אבל, והגינת ורדים כב הסתפק בזה).
מכת מרדות מדרבנן כן לוקה על לאו שאין בו מעשה (דן בזה פרי מגדים פתיחה כוללת ח"א כה והסיק שלוקה, הביאו המנחת חינוך ח-ה [ט] ד"ה ועיין פרי).
פסול עדות – העובר על לאו שאין בו מעשה אינו נפסל לעדות, משום שהסיבה שאינו לוקה עליו היא קולא, שכיוון שלא עשה מעשה הוא קל יותר (תומים לד-א).
בזבוז ממונו – על עשה צריך לבזבז רק חומש (כתובות נ.), אך על לא תעשה צריך לבזבז את כל ממונו. והסתפק המנחת חינוך האם החילוק ביניהם הוא במצווה עצמה – האם היא מצוות עשה או מצוות לא תעשה, או במעשה האדם – האם הוא בקום עשה או בשב ואל תעשה. ונפק"מ ללאו שאין בו מעשה: מצד המצווה עצמה הוא לא תעשה וצריך לבזבז את כל ממונו, אך מצד מעשה האדם הוא בשב ואל תעשה, וצריך לבזבז רק חומש (וכן נפק"מ הפוכה בלאו הבא מכלל עשה, שמצד המצווה עצמה דינו כעשה, ומצד המעשה הוא בקום עשה) (מנחת חינוך ח-ה [ט] ד"ה ועיין פרי, ובסוף מצווה ה כתב שאין צריך לבזבז על לאו שאין בו מעשה. וכן חקר קובץ הערות סט-ב לגבי דין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה).

שוא"ת וקו"ע

לאו בקום עשה חמור יותר מלאו בשב ואל תעשה (דהיינו לאו שאין בו מעשה).
שני לאווין בשב ואל תעשה חמורים יותר מלאו אחד בקום עשה (לקח טוב טו-י מוכיח מתוס' בבא מציעא קיג. ד"ה וכי).
לעבור בשב ואל תעשה כל רגע ורגע חמור יותר מלעבור בקום עשה פעם אחת, למשל מי שנמצא על עץ בשבת ועובר כל רגע ורגע בשב ואל תעשה על שימוש במחובר, עדיף שירד ויעבור בקום עשה פעם אחת (לקח טוב טו-יא, אמנם הוא לגבי איסור דרבנן).

אנשים

בנשים – לאו שאין לוקין עליו, כגון לאו שניתק לעשה וכן לאו שאין בו מעשה, דן המנחת חינוך (ח-ב [ד] ד"ה ונוהגת) האם נשים חייבות בו כשאר לאווין או שפטורות ממנו, כיוון שמקור חיוב נשים בלאווין נלמד מהפסוק (במדבר ה-ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" (קידושין לה.) ושם מדובר רק בלאווין שנענשים עליהם.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: לאו הבא מכלל/עשה, לאו הניתן לתשלומין, לאו הניתק/לעשה, לאו שבכללות, לאו שניתן לאזהרת מיתת בית/דין, /מלקות, מצוות לא תעשה.