קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה

הגדרה

המוכר שטר לחבירו, מוסר את השטר לקונה, וכותב שטר אחר שמקנה לו את הראשון (הסוגיא בבבא בתרא עו.).
בערך זה נדון בקניין כתיבה ומסירה בלבד. לגבי כלל קנייני שטרות, המקור למכירת שטרות ופרטיהם – ע"ע מכירת שטרות.
החולק על דין זה הוא רבי שסובר שנקנים במסירה בלי כתיבה (שם). רשב"ם (שם עז.) גרס בגמרא שהלכה כרבי, ור"ת ור"י בתוס' (שם) גרסו שהלכה כרבנן. בביאור מחלוקתם פירשו הראשונים שרבי סובר כרבי אליעזר שעדי מסירה כרתי ולכן מספיקה מסירה, ורבנן סוברים כרבי מאיר שעדי חתימה כרתי ולכן צריך גם כתיבה (רב האי גאון ובה"ג, הביאם תוס' רי"ד שם).

מקור וטעם

בטעמו, הש"ך (חו"מ סו-יא) דימהו לקניין שטר בקרקע. אך הקצוה"ח (סו-ה) כתב שאינו דומה, שבמכירת קרקע הקניין חל במסירת השטר אך במכירת שטר הקניין חל במסירת השטר הנקנה, אך השטר שאותו כותב בשביל המכירה אינו שטר קניין (דן בדבריהם פרי משה קניינים לד-א).

הנכס

הנכסים הנקנים הם:
שטרי הלוואה.
שטרי קניין, אע"פ שלא עליהם היתה עיקר התקנה, לא פלוג רבנן ותיקנו גם בהם את קניין כתיבה ומסירה (רא"ש בבא בתרא קסט:).
שטרי ראיה, כגון שקנה את הקרקע בכסף או בחזקה, וכתב עליה שטר רק לראיה, אינם נקנים בכתיבה ומסירה (רא"ש שם, שו"ע חו"מ סו-יד).
שטר על פיקדון, שו"ת הרשב"א (המיוחסות לרמב"ן עו) והמהרי"ט (יו"ד כא) כתבו שנקנה בכתיבה ומסירה, והקצוה"ח (סו-לה, והביא את המהרי"ט) סובר שלא.

פרטי הדין

באופן הקניין חקרו בין שלושה צדדים (עיון בלומדות ו, פרי משה קניינים א-ג, לד-א):
א) הקניין חל ע"י הכתיבה.
ב) או ע"י המסירה.
ג) או ע"י שתיהן יחד.

המקנה

הפקר – הזוכה בשטר הפקר (שחבירו הפקירו) אינו קונה בכך את ההלוואה הכתובה בו, כיוון שאין בזה דעת אחרת מקנה (שו"ע חו"מ עח. דן בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ו-ד). קטן לא יכול להקנות שטר לאחר. לקצוה"ח הוא בכל השטרות, אך לשו"ע ולנתיה"מ הוא דווקא בשטר ראיה, אך שטר חוב שירש מאביו יכול להקנותו לאחר (חו"מ רלה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מכירת שטרות (לגבי כלל קנייני שטרות),/מסירה, מעמד שלושתן, שעבודא דרבי נתן.