קובץ יסודות וחקירות/כתותי מכתת שיעוריה

הגדרה

דבר שמצווה לשורפו, נחשב כאילו אין לו שיעור (הוזכר בעירובין פ:).
לדוגמא, לולב של אשרה פסול, כיוון שמצווה לשרוף אשרה, נחשב שאין לו שיעור, והרי לולב צריך שיעור שלושה טפחים (סוכה לא:).

מקור וטעם

מקורו מסברא.
בטעמו חידש רש"י שכיוון שמצווה לשורפו אומרים כל העומד לשרוף כשרוף דמי (רש"י חולין פט: בתחילתו), אמנם נחלקו הראשונים האם סברא זו שייכת רק לדעת רבי שמעון שסובר את דין כל העומד (המידות לחקר ההלכה יט-כ), או שבזה גם חכמים מודים (ר"ן, דן בדבריו המידות לחקר ההלכה יט-יב).
במהותו נחלקו האחרונים לשלוש דעות (דנו בזה קהילות יעקב סוכה יט ומפענח צפונות א-יז):
א) נחשב שהוא פחות מכשיעור, כאילו אורכו של הלולב פחות משלושה טפחים (קהילות יעקב שם (ד"ה ומ"מ) בדעת הרעק"א).
ב) נחשב שיש בו כשיעור אלא שהוא מפורר, כאילו הלולב מפורר לפירורים (קהילות יעקב שם (ד"ה ועיקר) בדעת תפארת ירושלים, מאירי סוכה יט:).
ג) כיוון שמצווה לשורפו אומרים כל העומד לשרוף כשרוף דמי, ולכן נחשב שהדבר אינו, כאילו הלולב אינו קיים כלל (המידות לחקר ההלכה יט-כ בביאור רש"י חולין פט: בתחילתו, והוסיף שדברי רש"י הם רק לרבי שמעון שסובר את דין כל העומד. ביאור הגר"א אה"ע קכד-ב בדעת רבי שמעון) .
ונפק"מ (בין שני הצדדים הראשונים) לשני מקרים:
א) דבר שצריך שיעור אך לא צריך שיהיה שלם, דהיינו שהוא כשר גם אם הוא מפורר לפירורים – אם כתותי נחשב פחות מכשיעור א"כ הוא פסול, ואם נחשב מפורר הוא כשר (תפארת ירושלים (מודפס בסוף המשניות) תחילת פסחים: דבר שכשר כשהוא מפורר – לא שייך בו כתותי מכתת. והביאו הקהילות יעקב שם ד"ה והנה בספר תפארת ירושלים).
ב) דבר שצריך שיהיה שלם אך לא צריך שיעור, כגון לגבי טומאה שצריך שיגע בכל החפץ יחד ולא רק במקצתו – אם כתותי נחשב פחות מכשיעור א"כ הוא טמא, ואם נחשב מפורר הוא טהור (קהילות יעקב שם ד"ה וי"ל).

בדינים שונים

בתפילין, כגון תפילין של עיר הנידחת, הסתפק בהם המנחת חינוך (תכא-א [ג]) שאפשר שהם כשרים, שהרי לא מצינו לתפילין שיעור מן התורה.
דבר שאינו צריך שיעור, כגון לחי של מבוי – פשוט שלא שייך בו דין כתותי מכתת שיעוריה, ויוצא בו ידי חובה אע"פ שמצווה לשורפו (עירובין פ:, אמנם ביאור הגר"א אה"ע קכד-ב הוסיף שלדעת רבי שמעון שכל העומד לשרוף כשרוף דמי, נחשב כאילו הדבר לא קיים כלל, וזה שייך גם בדבר שאין צריך שיעור ).
דבר שאינו צריך שיעור הלכתי אלא מציאותי, כגון טומאת אוכלין ששיעורה בכביצה, ואינה כשאר שיעורין אלא שצריך שבמציאות יוכל להאכל בבת אחת (ולומדים זאת מהפסוק "מכל האוכל אשר יאכל" (ויקרא יא-לד)) – המנחת ברוך כתב שאין בו דין כתותי מכתת, שהרי במציאות הוא עדיין נאכל בבת אחת (מנחת ברוך צט, והובא בקהילות יעקב סוכה יט ד"ה ובספר. וכן כתבו המידות לחקר ההלכה יט-יט ויט-כ בסופו ומפענח צפונות א-יז שלגבי המציאות לא שייך כתותי מכתת), אך הקהילות יעקב הוכיח מתוס' שיש בזה מחלוקת (שם ד"ה והנה בעיקר סברא).
דבר שאפשר לבטל את איסורו לא אומרים עליו כתותי מכתת, כגון עבודה זרה של נכרי, שאע"פ שמצווה לשורפה, הנכרי יכול לבטלה (תוס' סוכה לא: ד"ה באשרה (בתחילתו)).
דבר שמצווה לשורפו מדרבנן, אין בו דין כתותי מכתת שיעוריה, אלא רק בדבר שמצווה לשורפו מדאורייתא (כך משמע מתוס' סוכה לה. ד"ה לפי, פני יהושע סוכה לא. ד"ה תנא, המידות לחקר ההלכה יט-יב).
לקולא לא נאמר כתותי מכתת, אלא רק לחומרא. ולכן לא נאמר כתותי להתיר את איסור בל יראה, אך נאמר כתותי לפסול את הלולב (שו"ת תורה לשמה תד ד"ה על. ומעין זה כתב המידות לחקר ההלכה יט-ה שאומרים כתותי רק במצוות אך לא בעבירות).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חצי/שיעור, שיעורין.