קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות

הגדרה

כופים אדם לקיים מצוות עשה, ומכים אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיימה (הסוגיא בכתובות פו.).
לדוגמא, מי שאומרים לו "עשה סוכה" ואינו עושה, מכים אותו עד שתצא נפשו (כתובות פו.) קודם שעבר עליה, כדי שיקיימה (רש"י כתובות פו: ד"ה מכין).

מקור וטעם

בטעמה חקרו האחרונים בין שלושה צדדים:
א) היא מדין עונש, כמכת מרדות (שיטה מקובצת כתובות סוף פו. בשם ר"ח, שו"ת שבט הלוי ח"ד קכז (ד"ה ובעניין) בדעת ראשונים).
ב) מדין תוכחה (מנחת אשר ויקרא ב-א בדעת רש"י ערכין טז:, שו"ת שבט הלוי ח"ד קכז (ד"ה ובעניין) בדעת הפרי מגדים – אינו עונש, דעת עצמו – שני הדינים).
ג) מדין ערבות, שכל ישראל ערבים זה בזה (חקרי לב או"ח ח"א מח בסופו, הובא במנחת אשר ויקרא ב-א).
מהותה של הכפייה – לא נחשב שהאדם שכפוהו עושה את הדבר, אלא שאינו מתנגד לו, ומסתמא מסכים למעשה בית דין (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה כופין).

בדינים שונים

במצוות לא תעשה משמע מהגמרא (כתובות פו.) ורש"י (שם ע"ב ד"ה מכין) שלא נאמר דין כפייה. והרעק"א (שם ע"ב ד"ה מכין) נשאר על זה בקושיא, שהרי גם אם בא לעבור על לא תעשה לכאורה כופים ומכים אותו עד שתצא נפשו שלא יעבור (דן בזה שו"ת שבט הלוי ח"ד קכז ד"ה ואומר).
תלמוד תורה – בית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו. ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:
א) מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
ב) מדין כופין על המצוות.
ג) מדין נכסי דבר איניש אינון ערבין ליה.
יורשים שהניח להם אביהם מטלטלין – מצווה עליהם לפרוע את חובו אך אין כופין אותם (שו"ע חו"מ קז-א). ואם בית דין רוצים לכפותם – נחלקו בזה הפוסקים האם יוכלו לכפותם, כדין צדקה שאע"פ שאין בית דין מחוייבים לכפות, הרשות בידם אם ירצו (ש"ך חו"מ קז-א). או שבזה אינם יכולים, ואינו כצדקה משום שכאן הוא להוציא ממון (סמ"ע חו"מ קז-ב. דן במחלוקתם בקצוה"ח קז-א).
בניית בית כנסת – כופים לבנות בית כנסת, ונחלקו הפוסקים האם הוא מדין כפייה על המצוות (כמו שכופין אותו ליטול לולב) או מדין צורכי העיר (כמו שכופין אותו לבנות בית שער לחצר) (שדי חמד ח"א ב-מד ד"ה בית (עמוד 333) מביא מחלוקת הפוסקים בזה. יד ימין או"ח ג ד"ה ברם, טז: בדפיו: צורכי העיר).
הענקה – נחלקו בה המפרשים: למשנה למלך כופין את האדון, מדין כפייה על המצוות (משנה למלך עבדים ג-יד), ולספר המקנה אין כופין (המקנה קידושין טו. ד"ה אלא).
כופין על מידת סדום. וחקר הברכת אברהם (בבא בתרא יב:) האם הוא מדין כפייה על המצוות (וכמו שכופים אדם ליטול לולב), או מדיני ממונות, שזכותו של אדם לתבוע רווח ממון כאשר חבירו אינו מפסיד מכך.
חוב – אפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, יורדים לנכסיו מדין כפייה על מצוות עשה, שפריעת בעל חוב מצווה (רשב"ם בבא בתרא קעה:). ובזה נחלקו המפרשים האם כיוון שהוא רק מדין כפייה על המצוות יורדים לנכסיו רק בפניו (רמב"ן שם) או גם שלא בפניו (הגהות מיימוניות תלמוד תורה א-א, דן במחלוקתם קצוה"ח רצ-ג).
מצווה שאינה חוב ממון בעצמה, אלא שצריך להוציא ממון בשביל לקיימה, כגון לשכור מלמד לבנו – לקצוה"ח גם בזה כופין על המצוות (רצ-ג), ולר' שמואל לא (חידושי ר' שמואל בבא בתרא יא).
בספק מצוות עשה, שמחוייב לקיימה מדין ספיקא דאורייתא לחומרא, הסתפק המנחת חינוך (כג-ב [ו] ד"ה ואני) האם מספק כופין אותו לקיימה.
משלוח מנות – הסתפקו האחרונים האם כופים עליו כשם שכופים על הצדקה. והשרידי אש כתב שאין כופים על זה, שמשלוח ע"י כפייה אינו כלום, שהרי טעם המצווה להרבות שלום ורעות (מגילה ט, והביא גם את ספיקם של האחרונים בזה).
צדקה – הגר"א וסרמן דן כיצד שני גבאים כופים וממשכנים על הצדקה, והרי כפייה צריכה בית דין, ואין בית דין פחות משלושה. וביאר שהגבאים הם שלוחי בית דין (קובץ שיעורים בבא בתרא מו, בלשון "ושמא יש לומר").
מצוות עשה שמתן שכרה בצידה – אין בית דין מוזהרים עליה, ואינם כופים עליה. ולכן אין כופין על כיבוד אב ואם (חולין קי:). ונחלקו המפרשים לגבי צדקה, השבת עבוט, שילוח הקן ומזוזה – האם כופין עליהן או שאין כופין משום שמתן שכרן בצידן. ע"ע מצוות עשה שמתן שכרה בצידה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מכת/מרדות, מלקות (מכים אדם שעבר על מצוות לא תעשה),/מצוות, מצוות/עשה, מצוות עשה שמתן שכרה בצידה (שאין כופין עליה).