קובץ יסודות וחקירות/יובל (בעבד עברי)

הגדרה

בשנה החמישים העבדים העבריים משתחררים (הסוגיא בקידושין טו.).
במניין שנות היובל נחלקו תנאים: לחכמים יובל אינו עולה ממניין שני שבוע ולרבי יהודה כן עולה, דהיינו שנת חמישים עולה לכאן ולכאן, ונמנית כשנה ראשונה לשמיטה הבאה (נדרים סא., ובזמן הזה לכו"ע עולה לכאן ולכאן (חתם סופר נדרים סא. ד"ה פלוגתא)).
אמנם הירושלמי סובר שלרבי יהודה פעמים שהיובל בא באמצע שנות השמיטה (קידושין א-ב [ו:]), שלשיטתו לעולם מונים ליובל משנה שלאחר יובל שעבר (פני משה על הירושלמי שם ד"ה אתיא כמאן).

מקור וטעם

מקורו מפורש בשלושה פסוקים (קידושין טו.):
א) "עד שנת היובל יעבוד עימך" (ויקרא כה-מ) – במוכר עצמו.
ב) "ושב אל משפחתו" (ויקרא כה-מא) – במכרוהו בית דין.
ג) "יובל היא תהיה לכם וגו' ואיש אל משפחתו תשובו" (ויקרא כה-י) – בנרצע.
במהותו חקרו האם לכתחילה נמכר רק עד היובל, או שנמכר לשש שנים, והיובל מפקיע את הקניין (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קכז: נרצע – לכתחילה עד היובל, שאר עבדים – היובל מפקיע).
וכתב הקונטרסי שיעורים (קידושין טו-ח) שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה ושחרור, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים .

פרטי הדין

אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר (ויקרא כה-מ) "עד שנת היובל יעבוד עימך" (ערכין כט.). דהיינו, אין נוהגים בו הדינים שמפורשים בתורה – לצאת בשנים וביובל ובמיתת האדון, ולהיות מותר בשפחה כנענית, אך יכול למכור עצמו לישראל או לגוי לקניין הגוף, ויצטרך שטר בשביל להשתחרר (ריטב"א קידושין סט. ד"ה ואקשינן).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אמה/עבריה, יובל (בקרקע), מוכר/עצמו, מכרוהו בית/דין, עבד/עברי, שש שנים.