קובץ יסודות וחקירות/יהא מונח עד שיבוא אליהו

הגדרה

ממון שיש ספק מי בעליו, ואחד מהם בוודאי רמאי (בבא מציעא ג.), ואם יחלקו השני בוודאי יפסיד, לא ינתן לאף אחד מהתובעים.
לדוגמא, שניים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים, זה אומר שלי מאתיים וזה אומר שלי מאתיים והשומר אומר איני יודע – נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו (בבא מציעא לז.).

מקור וטעם

מקורו מסברא.
טעמו הוא קנס, כדי שהרמאי יודה (תוס' גיטין מד: סוף ד"ה נטייבה), או שמתחילה לא יבוא לרמות (סמ"ע חו"מ ש-ז).
בפירושו כתב הטור (חו"מ ש) שאין הכוונה עד שיבוא אליהו דווקא, אלא עד שיתברר של מי הוא.

פרטי הדין

היכן יהא מונח – נחלקו הראשונים האם אצל הנפקד (רמב"ם גזילה ואבידה יג-ו) או בבית דין (מרדכי בבא מציעא רעד בשם אור זרוע).
בדינו כתב הגר"א וסרמן (קובץ שיעורים בבא בתרא תרמ) שבאמת גם אליהו לא יהיה נאמן לברר של מי הוא, שהרי בדבר שצריך עדים לא מועיל נביא, אלא שכאשר יבוא אליהו הבעל דין עצמו יודה, שיתבייש לכפור בפני אליהו.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: כל דאלים/גבר, שודא דדייני.