קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא

הגדרה

נכס שיש ספק של מי הוא בהווה, וידוע של מי היה בעבר - פוסקים על פי העבר.
לדוגמא, ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא (בבא בתרא ל.).
החולק על דין זה הוא סומכוס, שסובר שחולקין אפילו כאשר יש מרא קמא (תוס' בבא בתרא ב. ד"ה לפיכך) . והלכה כחכמים (קונטרס הספיקות א-א, אולם הרשב"ם בבא בתרא סג. (ד"ה תנו) פוסק כסומכוס).

מקור וטעם

בטעמה נחלקו האחרונים:
א) מוחזק, שבעלותו בעבר עושה אותו כמחזיק בחפץ (קונטרס הספיקות א-ה הביא רמב"ן ורמ"ה, וכתב שכך גם דעת עצמו נוטה, שערי יושר ה-יד ד"ה והנה, קובץ שיעורים ח"ב ח ובבא בתרא קלו, קהילות יעקב בבא בתרא כג (ד"ה ונראה לבאר) בדעת התוס'. ובגרנ"ט (קעז ד"ה ונראה לפרש) הוסיף בזה שהוא כחזקה דהשתא, אך לכאורה נראה שאינו דומה, שבהשתא הדין עכשיו ודאי, ורק ספק על העבר, וכאן ספק גם על עכשיו). וחילקו האחרונים שגם לדעה זו אינו ממש כמוחזק, ששאר מוחזק הוא חוסר הכרעה, שמספק איננו פוסקים כלל , אך מרא קמא הוא הכרעה לתת למי שהממון היה שלו (לב המשפט כה עמוד קצה). עוד חילקו שבשאר מוחזק פוסקים ע"פ ההווה, ובמרא קמא ע"פ העבר (שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ב ד"ה והא).
ב) חזקה דמעיקרא, כמו שבאיסורין אנו פוסקים את דין ההווה לפי מה שהיה ידוע בעבר (קצוה"ח המובא בקובץ שיעורים ח"ב ח, פני יהושע המובא בקונטרס הספיקות א-ה, שו"ת רעק"א מהדורא קמא לז ד"ה ויש וד"ה באופן, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קהילות יעקב בבא בתרא כג (ד"ה ונראה לבאר) בדעת הרשב"ם).
ואת טעם הדעה שאינה חזקה דמעיקרא, אף על פי שבפשטות דומה לה, ביארו האחרונים בשלושה אופנים:
א) חזקה דמעיקרא היא גזירת הכתוב באיסורין, ובגזירות הכתוב ממונא מאיסורא לא ילפינן (קונטרס הספיקות א-ה, מרחשת ח"א מט). והדעה שהיא כן חזקה דמעיקרא סוברת שחזקה דמעיקרא אינה גזירת הכתוב אלא סברא , ובסברות כן ילפינן ממונא מאיסורא (מרחשת ח"א מט).
ב) בעלות יכולה להשתנות בקלות, ואם כן זו חזקה העשויה להשתנות, ואינה חזקה (מרחשת ח"א מט). אמנם יש חולקים וסוברים שגם חזקה העשויה להשתנות היא חזקה, וכך נוכל להסביר את הדעה שהיא כן חזקה דמעיקרא .
ג) בעלות אינה דין אחד על כל הזמן שנובע מהקניין (שקנה את החפץ), אלא בכל רגע ורגע החפץ נעשה שלו ע"י הקניין שעשה תחילה (בכל רגע חל קניין בפני עצמו). ולכן לא שייכת חזקה דמעיקרא בבעלות, כיוון שלא הבעלות הקודמת ממשיכה (שנאמר שמספק תמשיך) אלא בכל רגע היא בעלות חדשה (הגרנ"ט קעז ד"ה והנה יש, אך הוא עצמו התקשה בסברא שכל רגע נעשה קניין חדש). והחולקים וסוברים שהיא כן חזקה דמעיקרא יסברו שבעלות היא דין אחד על כל הזמן.
(ולדעה שהיא חזקה דמעיקרא, האם היא חזקת הדין או חזקת הגוף – נראה ששאלה זו תלויה בחקירה האם בעלות היא המציאות שהבעלים שולט על החפץ, או רק דין, שחפץ שהאדם עשה בו מעשה קניין – אין לו עליו איסור גזל: אם בעלות היא מציאות, אם כן חזקת מרא קמא, שדנה בספק על הבעלות, היא חזקת הגוף. ואם בעלות היא רק דין, א"כ זו חזקת הדין ).
(ובחידושי ר' שמואל (בבא מציעא י-ט) חידש שבמרא קמא יש את שני הדינים: החזקה דמעיקרא קובעת שהחפץ לא השתנה ממצבו הקודם, וממילא הוא מוחזק גם עכשיו כפי שהיה מוחזק בעבר. ודייק זאת בלשון הגמרא (בבא מציעא ק.) "ונוקמה בחזקת מרא קמא וליהווי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה").
===פרטי הדין === בראיה שהטוען צריך להביא שהוא היה הבעלים הקודם נחלקו הראשונים האם מספיק שישב בה יום אחד (ריטב"א בבא בתרא כח., טור ושו"ע חו"מ קמ-א, ב"ח בדעת הרמב"ם), או שצריך עדים שהיתה שלו או של אבותיו (רא"ש ונימוק"י בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו, אבן האזל שכנים ב-יח בדעת הרמב"ם). ופירש האבן האזל (שם סוף ד"ה והנה הב"ח) שטעם מחלוקתם הוא האם ישיבת יום אחד בקרקע עושה מוחזק גמור כמו במטלטלין .
אך אם אין לטוען את הראיה הזו – המחזיק אפילו יום אחד יהיה נאמן (שקנאה ממנו) מדין הפה שאסר (ריטב"א רא"ש ונימוק"י בבא בתרא כח.).
מטלטלין, גם בהם מרא קמא מועיל כשאין מוחזק, כגון כשהם בסימטא או ביד שליש (אך כשיש מוחזק במטלטלין הוא עדיף ממרא קמא ) (משנה למלך טוען ונטען טו-ט בדעת הרמ"ה וכן דעת עצמו, שערי יושר ה-א ד"ה ובזה, שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ג ד"ה וטעם, חזון איש קידושין סד-ה בסופו. והחקרי לב יו"ד רכ (קיט. ד"ה ומ"מ דברי הר"מ) הביא לכך ראיה מהגמרא בבא מציעא ק. "ונוקמה אחזקת מרא קמא". אמנם המשנה למלך שם כתב שנראה לו בדעת הרי"ף והרמב"ם שאין מרא קמא במטלטלין (ולשיטה זו, מה שבקרקעות המרא קמא גובר ובמטלטלין המוחזק גובר – לא נצטרך לחלק שמוחזק במטלטלין חזק יותר , אלא פשוט במטלטלין אין כלל מרא קמא)).
לא צריך בכלל לטעון שהוא הבעלים. ולדעה שמוחזק כן צריך טענה זו הוכחה שאינו מטעם מוחזק (קובץ שיעורים כתובות רעג).
התופס מן ההפקר נעשה מרא קמא (תקפו כהן יט).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה .
ברי נגד מרא קמא, נחלקו בזה הראשונים: הרמב"ן והטור כתבו שמרא קמא עדיף, והראב"ד כתב שברי עדיף (קונטרס הספיקות א-ז, והקובץ הערות לז-ט הביאו והאריך בזה).
רוב או מיגו נגד מרא קמא – תלוי בשאלה האם הוא מוחזק או חזקה דמעיקרא , שהרי בפשטות מוחזק עדיף מהם ("אין הולכין בממון אחר הרוב ", "מיגו להוציא לא אמרינן "), וחזקה דמעיקרא פחותה מהם. ובאמת נחלקו בזה (הקובץ שיעורים ח"ב ח והקצוה"ח שהובא בו, וקונטרס הספיקות ו-יא כתב שרוב לא מוציא ממרא קמא) .
רוב או ספק ספיקא נגד מרא קמא – לדעת הנחל יצחק (כה קונטרס תפיסה ע"י שליח ב-ד) דינו כספק, וחולקין .
מוחזק במטלטלין עדיף ממרא קמא (בבא מציעא ק. "וליחזי ברשות דמאן", ואפילו למאן דאמר שמרא קמא הוא עצמו מוחזק , משום שמוחזק הוא בהווה ומרא קמא בעבר (שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ב ד"ה והא). אמנם ע"פ תירוצו של הרש"ש לקושיית התוס' (בבא מציעא ק. ד"ה וליחזי), מרא קמא במטלטלין עדיף ממוחזק. ויש דעה יחידה שאין כלל דין מרא קמא במטלטלין ). אך בקרקעות, גם לדעות שיש בהם מוחזק – הוא חלש יותר ממוחזק במטלטלין כי הקרקע לא תפוסה בידו (שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ג ד"ה וטעם) ולכן פשוט שמרא קמא עדיף ממנו, וכדי להוציא מהמרא קמא צריך דווקא חזקת שלוש שנים (בבא בתרא כח. במשנה) .
אך כאשר רוב מסייע לחזקת מרא קמא כן מוציאים ממוחזק (קונטרס הספיקות ו-ח).
חזקת שלוש שנים מוציאה ממרא קמא (בבא בתרא כח. במשנה).

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, מועילה (תוס' בבא בתרא לב: ד"ה והלכתא. אך בלב המשפט (כה עמוד קצה) כתב שאפשר שלא מועילה, ואפילו לדעות שהיא מוחזק , אע"פ שכל מוחזק מועיל בתרי ותרי , יש לחלק ששאר מוחזק הוא חוסר הכרעה, ולכן מועיל בתרי ותרי, אך מרא קמא הוא הכרעה לתת למי שהממון היה שלו, ולא תועיל, שאינה יכולה להוסיף יותר מהעדים).
בספיקא דדינא – כשאינו ספק במציאות אלא ספק בדין, נחלקו הראשונים:
א) לרשב"ם (בבא בתרא לב: ד"ה הלכתא) לא הולכים בזה אחר מרא קמא.
ב) אך לתוס' (שם ד"ה והלכתא) לרא"ש (בבא מציעא פ"ג סוף ב) ולרמב"ם (אבן האזל קניין כג-ג) כן הולכים גם בזה אחר מרא קמא. בטעמם כתב הקהילות יעקב שסוברים שמרא קמא הוא מוחזק ולכן מועיל גם בספיקא דדינא (בבא בתרא כג ד"ה ונראה לבאר, ובדעת הרשב"ם ביאר שסובר שמרא קמא הוא חזקה דמעיקרא), והרעק"א כתב שסוברים שאע"פ שמרא קמא הוא חזקה דמעיקרא, לדעתם באמת חזקה דמעיקרא מועילה גם בספיקא דדינא (שו"ת רעק"א מהדורא קמא לז ד"ה באופן דביסוד).
כשיש ספק האם הוא בכלל מרא קמא, כתב הרא"ש (בבא מציעא פ"א כד) שיועיל מספק, אך מהנימוק"י משמע שחולק על זה (בבא מציעא י: בדפיו, וכן הפלפולא חריפתא הקשה על הרא"ש שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חוזק ההכרעות (דנו שם בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה עלחברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה), חזקתהגוף, חזקת הדין (שתיהן לא בממונות אלא באיסורין), מוחזק (ההוכחה אינה מכך שבעבר הנכס היה שייךלו, כמו חזקת מראקמא, אלא מכך שהנכס נמצא ברשותו) ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק).