קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות

הגדרה

שתי הכרעות שסותרות זו את זו, ואחת מהן גוברת על חברתה.
בערך זה נדון ביחס בין ההכרעות השונות – איזו גוברת על חברתה. בפרטי הדין של כל הכרעה בנפרד – כגון עדים, רובא דליתא קמן, חזקת הגוף, ספיקא דאורייתא, מוחזק ועוד – ע"ע. ובכל הכרעה בסעיף "חוזק" נאריך על אלו הכרעות היא גוברת ואלו גוברות עליה.
לדוגמא, מיגו במקום עדים לא אמרינן (מיגו נגד עדים), רובא וחזקה רובא עדיף (רוב נגד חזקה דמעיקרא), אין הולכין בממון אחר הרוב (רוב נגד מוחזק).

מקור וטעם

יש שני אופנים לעדיפות של הכרעה אחת על חברתה:
א) בדרך כלל גם ההכרעה החלשה יותר עדיין קיימת, אלא שחברתה חזקה ממנה, ולכן מכריעים כמותה (מעין "דחויה"). כגון מיגו במקום עדים לא אמרינן, שהמיגו עדיין קיים, אלא שהעדים חזקים ממנו.
ב) לפעמים ההכרעה החלשה מתבטלת לגמרי, ולכן מכריעים כחברתה (מעין "הותרה"). כגון רובא וחזקה רובא עדיף, שביאר הפני יהושע (כתובות יב: בקונטרס אחרון) שכאשר יש רוב ממילא החזקה מתבטלת לגמרי, משום שהיא חזקה העשויה להשתנות ואינה חזקה כלל . ולפי זה כתב שיתכן שחזקה בפני עצמה באמת עדיפה מרוב בפני עצמו, ורק כשהם סותרים זה את זה ממילא החזקה מתבטלת.

כללים

ישנם כללים שונים שייסדו המפרשים על מנת להסביר מדוע הכרעה מסויימת עדיפה על חברתה. כמובן שיתכן שמפרשים שונים יחלקו על חלק מהכללים הללו, ולעיתים כללים אלה אף יסתרו זה את זה (נביא רק את היסודות, ולא סברות ששייכות רק בסוגיא מסויימת). מצאנו שמונה כללים כאלה, ואלו הן:
א) חוזק – יש הכרעה שסברתה חזקה יותר מזו של חברתה, וזהו הכלל הפשוט ביותר. כך הסביר השאילתות (סח) מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב – שסברתו של רוב חזקה יותר.
ב) בירור והנהגה – הכרעת-בירור (שמבררת את המציאות) עדיפה מהכרעת-הנהגה (שרק פוסקת את הדין) (הגרנ"ט קעט ד"ה והנראה, שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח ד"ה והנה הראשון) משום שלאחר שנתבררה המציאות כבר אין ספק, וממילא לא שייכת הכרעה אחרת, שהרי ההכרעה נאמרה רק במקרים שיש בהם ספק. וכך מובן מדוע רובא וחזקה רובא עדיף, ומדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב – שרוב הוא בירור, וחזקה דמעיקרא וקרוב הם הנהגות (קובץ שיעורים בבא בתרא עח, שרידי אש ח"א קיג-ד (לגבי רובא וחזקה), ומעין זה כתב בקונטרס החזקות סוף סי' א ד"ה ונראה, שחזקה מסברא עדיפה מחזקה מגזירת הכתוב . אך בכמה מקומות אין כלל זה קיים, למשל, מיגו במקום עדים לא אמרינן אפילו לדעות שמיגו הוא בירור ועדים הם הנהגה) .
ג) ודאי וספק – דין ודאי (שוודאי שכך היה) עדיף מדין ספק (שאין ודאות שכך היה). כך הסביר ספר המקנה מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב – רוב הוא ודאי וקרוב הוא ספק, וודאי עדיף מספק (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) מט-א ד"ה הערה. כלל זה דומה לכלל הקודם ).
ד) מקור ותולדה – הכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה (שערי יושר ב-א, דרכי משה דרכי הקניינים ב-ב). כגון, טמא שטבל במקווה שספק האם הוא כשר – נלך אחר חזקת המקווה ולא אחר חזקת האדם, משום שמקור הספק הוא האם המקווה כשר, והספק האם האדם טהור הוא רק תולדה מזה. וכן בהמה שנשחטה בסכין שספק האם היא כשרה – נלך אחר חזקת הסכין ולא אחר חזקת הבהמה. והטעם לזה הוא שלאחר שהכרענו את מקור הספק – דינו כוודאי, וממילא כבר אין ספק גם על התולדה (אמנם יש להעיר שכל היסוד הזה בנוי על כך שהכרעת הספק המקורי היא הכרעה ודאית (ולכן כבר אין ספק על התולדה, כדלעיל), אך מצאנו שדנו הראשונים והאחרונים לגבי הרבה הכרעות האם הן באמת דין ודאי או רק דין ספק שהתורה התירה לסמוך עליו ).
ולפי זה ביאר את הטעם שחזקת הגוף עדיפה מחזקת הדין – שחזקת הגוף מכריעה את המציאות אך חזקת הדין מכריעה רק את הדין, שהוא התולדה של המציאות (שהרי כל דין נובע מהמציאות שלגביה הוא נאמר).
וכמו כן על הקושיא המפורסמת כיצד מקילים בספיקא דרבנן לדעות שעל איסור דרבנן עובר מדאורייתא (בלא תסור), וא"כ הוא כספיקא דאורייתא, תירצו (המידות לחקר ההלכה א-לב) בדרך דומה, שמקור הספק הוא מדרבנן, ולכן דנים אותו לקולא אע"פ שממנו נולד דין דאורייתא.
וכן אע"פ שחזקה דמעיקרא עדיפה מחזקה דהשתא, כאשר החזקה דהשתא היא על מקור הספק, והחזקה דמעיקרא היא על התולדה – פוסקים ע"פ החזקה דהשתא (קהילות יעקב כתובות יז ד"ה ובאמת) .
ה) התעלמות מאפשרות – הכרעה בין שתי אפשרויות עדיפה על הכרעה שמתעלמת מאחת האפשרויות (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח. והוא היחיד שבו מצאנו את יסוד זה). כך הסביר ר' שמואל מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב, שקרוב לא מכריע בין שתי האפשרויות, אלא רק פוסק שאין צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה ואפשר להתעלם ממנה, אך רוב כן מכריע בין שתי האפשרויות. ולכן כשיש רוב – לא שייך דין קרוב, שע"כ כן צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה – מדין רוב.
ו) עבר והווה – הכרעה בהווה (רוב ההכרעות) עדיפה מהכרעה בעבר (חזקה דמעיקרא, מרא קמא, וכאן נמצא כאן היה). כך הסבירו האחרונים מדוע רובא וחזקה רובא עדיף – שהחזקה נובעת רק מהדין שהיה בעבר (שב שמעתתא ד-כד, העיקרים אין הולכין בממון אחר הרוב אמצע האשכול ד"ה והנה וד"ה אבל). וכן מדוע מוחזק במטלטלין עדיף מחזקת מרא קמא (אפילו לדעות שמרא קמא עצמו הוא מדין מוחזק) – שמרא קמא נובע רק מהבעלות שהיתה בעבר (שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ב ד"ה והא).
ז) אותה סברא – הכרעה שמבוססת על סברא מסויימת לא תדחה הכרעה אחרת שמבוססת על אותה הסברא. כך הסביר הפלפולא חריפתא ((לא על הרא"ש אלא מר' בנימין ליבעסקינד) אין הולכין בממון אחר הרוב (ד"ה והסברא) עמוד 9) מדוע מיגו לא ידחה רוב, שמקצת בני האדם לא עלה על דעתם לטעון את הטענה הטובה, ואם כן כל מיגו מבוסס על סברת רוב, ולא יכול להיות עדיף ממנו. וכך גם ביאר המהרי"ק (עב) מדוע חזקת הגוף לא עדיפה ממוחזק, שכל הסברא ללכת אחר חזקת הגוף היא לומר שהמצב לא השתנה מכמו שהיה, אך מוחזק עצמו גם כן מבוסס על אותה הסברא – שהממון לא ישתנה מהבעלים שמחזיק בו. ולכן החזקה לא מוציאה ממנו.
ח) סברא וגזירת הכתוב – הכרעה מגזירת הכתוב עדיפה על הכרעה מסברא, ותועיל גם במקום שהכרעה מסברא לא תועיל בו. כך הסביר הגר"א וסרמן (קובץ ביאורים שב שמעתתא ה) את הדעות (גליון התוס' רשב"ם וריצב"א, הובאו בקונטרס הספיקות ו-ד) שאע"פ שרובא דליתא קמן לא מועיל בממונות ("אין הולכין בממון אחר הרוב") – רובא דאיתא קמן כן מועיל. וביאר זאת על פי השיטה שרובא דאיתא קמן הוא גזירת הכתוב ולכן שייך גם בממונות, ורק רובא דליתא קמן הוא סברא ובממונות סברא זו לא מספיקה (אמנם בקונטרס החזקות (סוף סי' א ד"ה ונראה) כתב שחזקה מסברא עדיפה מחזקה מגזירת הכתוב. כמו כן יש שכתבו שהכרעת-בירור עדיפה מהכרעת-הנהגה ).

פרטי הדין

קל וחומר בחוזק ההכרעות – מדיני-החוזק המפורשים בגמרא (כגון מיגו במקום עדים לא אמרינן, רובא וחזקה רובא עדיף, אין הולכין בממון אחר הרוב) למדו האחרונים דינים חדשים ע"י קל וחומר. כגון מכך שמיגו בוודאי פחות ממוחזק, אך לגבי רוב נחלקו האמוראים האם עדיף ממוחזק, מוכח שרוב עדיף ממיגו (אך בכמה מקומות דחו הוכחות כאלו).
תוספת הכרעה או סברא – ישנן הכרעות בודדות שאינן מספיק חזקות בשביל להכריע בעצמן, אלא רק בתוספת הכרעה או סברא נוספת. כגון חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו, שלדעת הגרנ"ט אינה מועילה בפני עצמה אלא רק עושה דררא דממונא וממילא חל דין מוחזק. וכן דעת הגר"א וסרמן שחזקת שטרך בידי מאי בעי אינה מועילה לבד אלא רק מרעת את טענת "פרעתי", וממילא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכך כתב גם בעניין חזקת אין אדם פורע תוך זמנו.
מוחזק – הרבה הכרעות לא מועילות להוציא ממון ממוחזק, כגון רוב ("אין הולכין בממון אחר הרוב"), מיגו ("מיגו להוציא לא אמרינן") ועוד. בהגדרת הכלל אלו הכרעות לא מוציאות ממון נאמרו כמה דעות: הכרעה שאיננה ראיה (תרומת הדשן, הובא בשערי יושר ג-ג ד"ה ובס', אך לא ביאר מהי "ראיה"), הכרעה מגזירת הכתוב (שערי יושר ג-ג), והכרעת ספק (פני שלמה בבא בתרא כג: ד"ה אמנם). כך הסבירו – כל אחד לשיטתו – מדוע אין הולכין בממון אחר הרוב.
לעיתים נחלקו המפרשים האם ההכרעה לא מועילה בדיני ממונות כלל, או שאינה מועילה רק להוציא ממון, אך להחזיקו (או לפסוק את הדין על ממון שאף אחד לא מוחזק בו) מועילה (כך דנו לגבי כאן נמצא כאן היה , וכן היו מי שדנו בזה אפילו לגבי רוב ).
עדים – בעניין הכרעה שנדחית, יש חילוק בין עדים לבין שאר ההכרעות (כגון רוב, חזקת אומדנא וחזקה דמעיקרא), שבשאר ההכרעות אנו יודעים שיש איזה מיעוט שלא הולך ע"פ ההכרעה, ולכן אם נמצא מקרה שלא הולך ע"פ ההכרעה הוא אינו סותר אותה. אך בעדים אין שום מיעוט, ואם ימצא שלא כדברי העדים זו סתירה לדבריהם (אבי עזרי בבא בתרא ז ד"ה והנראה).

סדר ההכרעות

בסעיף זה נסדר את כל ההכרעות היסודיות ע"פ הסדר מהחזקה אל החלשה. זהו סדר כללי ולרוב הדעות בלבד, ומטרתו לתת מבט כללי על עדיפותן של ההכרעות השונות. ליתר פירוט יש לעיין בערך המבוקש בסעיף "חוזק".
כמובן שיש הכרעות שלעולם לא יכולות לחול יחד באותו המקרה, למשל ספק נפשות לא יחול יחד עם כל דאלים גבר. כמו כן יש הכרעות שלא מצאנו שהגמרא והמפרשים השוו ביניהן, למשל הפה שאסר נגד חזקת הגוף.
(דוגמאות לשימוש ב"סדר ההכרעות":
א) הודאת בעל דין (אות א) היא ההכרעה החזקה ביותר, והיא תועיל תמיד נגד כל הכרעה אחרת שתסתור אותה, ואפילו נגד עדים (אות ה).
ב) ספיקא דרבנן לקולא (אות מח) היא ההכרעה החלשה ביותר, ותועיל רק במקום שאין שום הכרעה שסותרת אותה, אך אם יש בו, למשל, ספק ספיקא להחמיר (אות כח) – נפסוק לחומרא.
ג) רוב, בין רובא דאיתא קמן (אות כט) ובין רובא דליתא קמן (אות ל), עדיף מחזקת הדין (אות לז), וזהו הכלל הידוע "רובא וחזקה – רובא עדיף").
א) הודאת בעל דין
ב) שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא
ג) כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי
ד) אנן סהדי
ה) עדים
ו) הפה שאסר הוא הפה שהתיר
ז) שטר
ח) יכיר
ט) טביעות עין
י) ספק ערלה
יא) חזקת אומדנא
יב) חזקת שלוש שנים
יג) ספק פיקוח נפש
יד) ספק ספק ספיקא
טו) חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו
טז) מוחזק
יז) תפיסה
יח) בעלים
יט) ברי ושמא
כ) טענינן
כא) עד אחד
כב) סימנים
כג) כאן נמצא כאן היה
כד) חזקת הגוף
כה) הוחזק
כו) ספק אבלות
כז) אין ספק מוציא מידי ודאי
כח) ספק ספיקא
כט) רובא דאיתא קמן
ל) רובא דליתא קמן
לא) ספק נפשות
לב) קרוב
לג) ספק טומאה
לד) בידו
לה) חזקת מרא קמא
לו) חזקת כשרות
לז) חזקת הדין
לח) ספק ממזר
לט) ספק עשירי
מ) חזקה דהשתא
מא) שבועה
מב) מיגו
מג) חזקה שליח עושה שליחותו
מד) חולקין
מה) כל דאלים גבר
מו) שודא דדייני
מז) ספיקא דאורייתא
מח) ספיקא דרבנן.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין הולכין בממון אחרהרוב, חזקות שונות (בספיקות), מיגו להוציא לא אמרינן, ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק), רוב וקרוב הלך אחרהרוב, (בכל הכרעה הארכנו בסעיף "חוזק" על אלו הכרעות אחרות היא גוברת ואלו הכרעות גוברות עליה).