קובץ יסודות וחקירות/הכנה דרבה
הגדרה
עריכהדבר שהוכן ביום טוב - אסור בשבת שלמחרתו, דבר שהוכן בשבת - אסור ביום טוב שלמחרתה (הסוגיא בביצה ב:).
לדוגמא, ביצה שנגמרה הכנתה בשבת, ונולדה ביום טוב שלאחר השבת – אסורה (ביצה ב:).
החולקים על דין זה הם רב נחמן, רב יוסף, רבי יצחק (ביצה ג.) ובית שמאי (ביצה ב. במשנה). הסובר את דין זה הוא רבה, והלכה כמותו (רמב"ם יום טוב א-יט, שו"ע או"ח תקיג-ה).
מקור וטעם
עריכהמקורה מהפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (שמות טז-ה) ודורשים: חול מכין לשבת ויום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב (ביצה ב:). וביארו התוס' (ביצה ב: ד"ה והיה) שמהפסוק עצמו לומדים רק את הדין שאין יום טוב מכין לשבת, ומדין זה לומדים בק"ו שאין שבת מכינה ליום טוב.
במקור האיסור נחלקו הראשונים האם הוא דאורייתא (תוס' ביצה ב: ד"ה והיה, לחם משנה יום טוב א-כ בדעת הרמב"ם) או שהוא גזירה מדרבנן (פירוש המשניות לרמב"ם ביצה פ"א אמצע ד"ה ביצה).
בטעמה יש סתירה ברש"י האם היא משום מוקצה, ורבה סובר שאיסור מוקצה דאורייתא (רש"י ביצה ב: ד"ה לטעמיה), או שהיא גזירת הכתוב שסעודת שבת צריכה הכנה מיום חול ולא מיום טוב (רש"י ביצה ד. ד"ה הכנה דרבה, בעל המאור ב. בדפי הרי"ף, וכן תוס' עירובין לח: ד"ה אמר הקשו על שיטת רש"י שהיא משום מוקצה דאורייתא).
בדינה חידש הקהילות יעקב (ביצה א-א ד"ה וביותר) שיש שני דינים, ושניהם נלמדים מהפסוק (שמות טז-ה) "והכינו את אשר יביאו":
א) איסור אכילה – האיסור לאכול את מה שהוכן בקדושה של יום אתמול, ולכן ביצה שהוכנה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריה.
ב) איסור עשיית ההכנה – האיסור להכין מקדושה לקדושה, ולכן אסור להכין בשבת בשביל יום טוב שלאחריה. ואיסור זה הוא מדרבנן לדעת התוס' (קהילות יעקב שם ד"ה ומ"מ).
פרטי הדין
עריכהבאיסור לאפות מיום טוב לחול נחלקו המפרשים האם הוא איסור מלאכה ביום טוב, שכיוון שאינו לצורך יום טוב אינו נחשב כצורך אוכל נפש ואסור כשאר מלאכה (לבוש תקג-א), או שאין בו איסור מלאכה, שגם הוא נחשב כצורך אוכל נפש, אלא שאסור משום איסור הכנה (בה"ג הלכות יום טוב, וכן משמע מר"ח פסחים מו:).
ביצה שנולדה בשבת זו – פשוט שמותרת בשבת אחרת (קהילות יעקב ביצה א-ג ד"ה ומה, והוכיח זאת).