קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי

הגדרה

האומר לשליח לשון "הולך" - מועיל לדין זכין לאדם שלא בפניו (הסוגיא בגיטין יד.).
בערך זה נדון בלשון "הולך". לדיני זכין בכלל ע"ע זכין לאדם שלא בפניו.
לדוגמא, ראובן היה חייב מנה לשמעון, ואמר ללוי "הולך מנה זה לשמעון" – אינו יכול לחזור וליטלו ממנו, משום שלוי כבר זכה במנה עבור שמעון (שו"ע חו"מ קכה-א).
החולקים בדין זה הם תנאים ואמוראים בגמרא (גיטין יד.-יד:, אמנם הגמרא שם דחתה את כל האוקימתות למחלוקת, אך רש"י גיטין סב: (ד"ה אלמא) נקט שהיא מחלוקת בגיטין יד.-יד:).

מקור וטעם

במהותו הסתפק הרשב"א האם הוא כזכי ממש שמועיל אע"פ שלא הגיע לידי המקבל, או שדינו כזכי רק לעניין שאינו יכול לחזור בו, אך צריך שיגיע לידי המקבל (רשב"א גיטין סג. ד"ה הולך. דן בדבריו קצוה"ח קכה-ג בתחילתו, והביא שם שדעת הרמ"ה והרמב"ם שאינו כזכה ממש).

פרטי הדין

במתנה כתבו הראשונים שלא אומרים הולך כזכי, אלא רק בחוב ופיקדון (תוס' גיטין יב. ד"ה כל, ריטב"א גיטין יד. ד"ה לא, שו"ע חו"מ קכה-ה). ובטעם החילוק בין מתנה לחוב ופיקדון ישנן שלוש דעות:
א) בחוב ופיקדון הממון הוא של זה ששלחו אליו, ולכן מועילה לשון "הולך" (מאירי גיטין יד. ד"ה זה), אך במתנה שהממון של המשלח, צריך לשון מבוררת (סמ"ע חו"מ קכה-כב).
ב) בין במתנה ובין בחוב ופיקדון אנו מסופקים אם הולך כזכי. ולכן בחוב ופיקדון פוסקים לקולא שהולך כזכי כיוון שעומדים לפירעון, אך במתנה, שאינה עומדת לפירעון – לא פוסקים שהולך כזכי (ריטב"א גיטין סג: (ד"ה ולענין) בדעת העיטור).
ג) בחוב ופיקדון היא זכות גמורה לקבל את הממון, אך במתנה יש צד שחובה היא לו משום ששונא מתנות יחיה (ראב"ן גיטין יד: ד"ה הוליך מנה לפלוני מתנה).
אמנם רש"י (גיטין יד. ד"ה ה"ג) כתב שגם במתנה הולך כזכי.
במתנת שכיב מרע הולך כזכי. בטעם הדבר נחלקו המפרשים האם הוא משום שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין (רשב"א גיטין יד: ד"ה ובשכיב). או שאינו מדין דברי שכיב מרע, שהרי כאן נתן במסירה והוציא את הממון מידיו (טור חו"מ קכה בשם הרמ"ה), אלא שאנו אומרים שזה שטעה ונקט לשון "הולך" הוא מתוך שנבהל מחמת מיתתו (סמ"ע חו"מ קכה-לד).
הסתפק הקצוה"ח האם בשכיב מרע הולך כזכי רק במוסרו לו מיד ליד, או אפילו אם לא מוסרו לו מיד ליד (קכה-ה תחילת ד"ה ויש).

לשונות שונות

תן – נחלקו הראשונים אם דינו כהולך שלא מועיל במתנה (תוס' גיטין יב. ד"ה כל), או שמועיל גם במתנה (רמב"ם זכיה ומתנה ד-ד. והשו"ע חו"מ קכה-ז,ח הביא את המחלוקת). תן כזכי מועיל רק כשיש את שני התנאים הבאים (תוס' גיטין יא: ד"ה כל):
א) דעת אחרת מקנה (ולא במציאה).
ב) שמוסר לו מיד ליד.
לשונות נוספות – "שא מנה זה לפלוני" או "יהא מנה זה לפלוני" – דינם כהולך (רמ"א חו"מ קכה-א).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: זכין לאדם שלאבפניו, שליחות.