קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי

הגדרה

כיוון שמצאנו שאיסור הותר במקרה מסויים, אנו אומרים שהותר במקרים נוספים (יבמות ז:).
פירוש "אשתרי" הוא הותר. דהיינו הואיל והותר לזה הותר לזה (יבמות ז:).
לדוגמא, באיסור כניסה למקדש הותרה למצורע ביאה במקצת לצרעתו. וכיוון שהותר בו איסור צרעת, הותר בו גם איסור קרי (יבמות ז:, זבחים לב:).
סתירות – בספר עין ימין (על הרמב"ם מלכים ח-ד ד"ה ותמיה) נשאר בסתירה בין הגמרות, שבחלקן למסקנה אומרים הואיל ואשתרי (סנהדרין נח:), בחלקן לא (קידושין כא:), ובחלקן מסתפקים (פסחים צה:).

החילוק

ישנם שלושה אופנים של הואיל ואשתרי, וטעמיהם ופרטיהם שונים זה מזה (קובץ הערות י) – באותו מעשה, בשני מעשים, ובשני איסורים. ונפרטם בסעיפים נפרדים.\

באותו מעשה

באותו מעשה – כיוון שאיסור מסויים הותר במעשה זה, נתיר במעשה זה איסור נוסף. לדוגמא, ביאה למקדש, שהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו. וכן ביאה באשת אחיו, שהואיל והותרה באשת אחיו הו"א שהותרה באחות אשתו (יבמות ז:).
מקורו מדין מצורע שהוא בעל קרי, שהואיל והותרה לו ביאה במקצת למקדש לצרעתו – הותרה לו גם לקריו (יבמות ז:).
החולקים בדין זה הם אביי ורבא: אביי סובר שהואיל ואשתרי נאמר בהותרה ולא בדחויה (דהיינו שהאיסור הותר ולא נדחה).
ובדעת רבא יש שלוש דעות בראשונים:
א) רבא סובר להיפך מאביי, שהואיל ואשתרי נאמר בדחויה ולא בהותרה. וטעמו הוא שבדחויה אנו אומרים מה לי חד דחויא מה לי שתי דחיות (זבחים לב:), ששייך לומר הואיל רק כאשר ראוי להיות אסור ומכל מקום הותר מאיזה טעם (קובץ הערות י-א, ט-ד).
ב) רבא מחלק שאומרים הואיל ואשתרי רק בלאו אחד, כגון ביאה למקדש של מצורע ובעל קרי – שהם אותו לאו. אך בשני לאווים, כגון אשת אחיו ואחות אשתו – אין אומרים הואיל ואשתרי (תוס' יבמות ח. ד"ה רבא בתירוץ השני. והרעק"א יבמות ח. (ד"ה ובעיקר) הוסיף שבשני לאווים נפרדים לכו"ע לא אומרים הואיל ואשתרי, וחידושו של רבא הוא רק באשת אח ואחות אשתו שהיתה הו"א שנחשבים כלאו אחד משום שהפסוק כללם יחד לעניין כרת).
ג) רבא לא סובר כלל את דין הואיל ואשתרי (תוס' יבמות ח. ד"ה רבא בתירוץ הראשון). וכן הרמב"ם לא הביא את דברי רבא, משום שסובר שגם רבא אמר זאת רק בדרך שקלא וטריא ולא להלכה (קרן אורה זבחים לב: ד"ה דילמא).

בשני מעשים

בשני מעשים – כיוון שהותר לו מעשה מסויים, נתיר מעשה נוסף. לדוגמא, יפת תואר, שהואיל והותרה ביאה ראשונה הותרה ביאה שניה (קידושין כא: לרב ללישנא קמא).
החולקים בדין זה הם רב ושמואל ללישנא קמא, שרב סובר הואיל ואשתרי אשתרי ושמואל חולק ואוסר ביאה שניה (קידושין כא:).
טעמו שכיוון שהאיסור הותר לגמרי שוב אינו חוזר וניעור (קובץ הערות י-ב).
וטעמו של שמואל שאוסר הוא שאשת יפת תואר אינה מצווה, אלא כנגד יצר הרע, וכיוון שמביאה ראשונה ואילך נתקררה דעתו – אסור (רשב"א קידושין כא: ד"ה רב).
הותרה – דין זה בוודאי נאמר דווקא בהותרה (רשב"א קידושין כא: ד"ה רב).

בשני איסורים

בשני איסורים – כיוון שהותר איסור אחד, נתיר איסור נוסף. לדוגמא, כהנים, שהואיל והותרה להם מליקה, הו"א שהותרה להם גם נבילה וטריפה (מנחות מה.).
טעמו שההיתר אינו בשביל מצוות האכילה, ולכן היתה הו"א שנבילה וטריפה לא נאסרו לכהנים כלל (קובץ הערות י-ו).

פרטי הדין

הואיל והותר לצורך מצווה הותר גם שלא לצורך מצווה – פשוט שאין אומרים זאת. שאם כן ביטלת כל מלאכת שבת, שהואיל והותרה שחיטת קרבן ציבור תתיר גם שחיטת חולין (קובץ הערות י-ג).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: איסורים, היתר.