קובץ יסודות וחקירות/דיחוי

הגדרה

קודשים שנפסלו, אע"פ שלאחר מכן פקע פסולם - נדחו מלהביאם ונשארים פסולים (האריך בסוגיא זו קובץ שיעורים ביצה יז עד כא).
בדיני קודשים .
לדוגמא, שני שעירי יום הכיפורים שנשפך דמו של השעיר הנשחט, כיוון שברגע זה השעיר המשתלח פסול – יפסל עולמית, וימות, ויביא שני שעירים חדשים (יומא סב. במשנה ורש"י שם ד"ה ימות, סה. ורש"י שם ד"ה בשלמא נשפך).
החולק על דין זה הוא חנן המצרי שסובר שאין דיחוי כלל (יומא סג:). והלכה כחכמים שיש דיחוי (מאירי יומא סב. סוף ד"ה ועוד).

מקור וטעם

מקור דין דיחוי בקרבנות מדאורייתא (ט"ז או"ח תרמו-ו באמצעו), מכך שדורשים "מום בם" (ויקרא כב-כה) למעט מום עובר שמותר לאחר שעבר (יומא סד.), מוכח שבשאר פסולי קודשים כיוון שנדחה ידחה (חתם סופר חולין פז: ד"ה או).
בטעמו חקרו האחרונים האם הפסול שעבר פוסלו לעולם, או שהפסול עבר, וכעת הוא פסול חדש של דחוי. למשל, אילו היה דין דיחוי בבעל מום עובר, האם לאחר שעבר מומו עדיין נשאר עליו פסול בעל מום, או שפסול זה פקע, וכעת הוא פסול חדש – פסול דחוי (קובץ שיעורים מכתבים בסופו ד"ה בעניין דיחוי. ומעין זה חקר חידושי הגרי"ז (זבחים עמוד לא בדפיו ד"ה עוד) האם חסר בקדושה או שבקדושה לא חסר כלום אלא שהיא דחויה).
מהות הדיחוי היא במצווה עצמה, ולא באדם. למשל: במצוות כיסוי הדם שייך דיחוי בדם, אך לא באדם שתפקע ממנו מצוות הכיסוי. וכן בלולב שייך דיחוי בלולב שיהיה פסול, ולא באדם שייפטר ממצוות לולב (קובץ שיעורים ביצה כ).

בדינים שונים

במצוות אין דיחוי, והסתפקו בגמרא האם ודאי שאין דיחוי, והוא בין לקולא ובין לחומרא, או שהוא מספק, ולכן מספק מחמירים בזה (סוכה לג., עבודה זרה מז.).
אבלות בקטן – מי שמתו אביו או אימו בשעה שהיה קטן, והגדיל תוך שלושים למיתתם, נחלקו בזה הראשונים: מהר"ם מרוטנבורג סובר שחייב להתאבל ואין בו דיחוי, משום שאין דיחוי אצל מצוות. והרא"ש סובר שכאן לא שייך אין דיחוי אצל מצוות, שכאן הדיחוי אינו במצווה עצמה אלא באדם שהיה פטור באותה שעה, ובזה יש דיחוי גם במצוות (מועד קטן פ"ג סי' צו, והביא גם את המהר"ם מרוטנבורג).
באיסורים אין דיחוי, כשם שבמצוות אין דיחוי, ולכן איסור שנתבטל חוזר וניעור, שהאיסור לא נדחה (רמב"ן עבודה זרה עג. ד"ה ואי (קצת לאחר אמצע עג.)).
בעלי חיים, דהיינו קודשים קודם שנשחטו – נחלקו אמוראים אם יש בהם דיחוי, ושתי הדעות הביאו לכך מקורות מפסוקים (יומא סד.).

פרטי הדין

סיבת החיוב – דיחוי שייך רק כאשר סיבת החיוב כבר עברה, אך כאשר סיבת החיוב עדיין קיימת בוודאי שמחוייב לקיימה ואין שייך דיחוי. לדוגמא, בכיסוי הדם, הסיבה המחייבת היא השחיטה, והיא כבר עברה, ולכן שייך בזה דיחוי (קובץ שיעורים ביצה יז).
ולכן מה שדנו בדיחוי במצוות שייך רק במצוות שעשייתן רק פעם אחת, כגון כיסוי הדם ולולב, אך במצוות הנוהגות כמה פעמים, כגון שילוח הקן, לא שייך דיחוי (אור שמח תפילין י-א ד"ה אמנם).
נתנו לו לולב בתוך יו"ט – יוצא בו ידי חובה, ולא נחשב דיחוי בזה שבתחילת היום לא היה שלו (תוס' סוכה לב. אמצע ד"ה באשרה) ואינו "לכם", משום שפסול זה אינו בלולב עצמו (קובץ שיעורים פסחים קסב).
מצווה הבאה בעבירה, ואח"כ פקעה העבירה – אין בה דין דיחוי, משום שמצווה הבאה בעבירה הוא דין בכל המצוות, ואינו פסול במצווה מסויימת זו (קובץ שיעורים פסחים קסד).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:מצוות, קרבנות.