קובץ יסודות וחקירות/גזל גוי

הגדרה

איסור לקחת רכוש מגוי בלא רצונו (הסוגיא בבבא קמא קיג., האריך בזה הקונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יג והלאה).
לדוגמא, להבריח את המכס כשהמוכס גוי (בבא קמא קיג.).
החולק על דין זה הוא תנא קמא בברייתא שסובר שגזל הגוי מותר, ולומד זאת מהפסוק "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך" (דברים כד-יד) – פרט לאחרים, דהיינו עובד כוכבים (בבא מציעא קיא:). ולהלכה אסור.

מקור וטעם

במקורו הביאה הגמרא (בבא קמא קיג.) שני פסוקים: "אחרי נמכר גאולה תהיה לו וגו' וחישב עם קונהו" (ויקרא כה-מח) – שידקדק עם קונהו, "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך" (דברים ז-טז) – בזמן שהם מסורין בידך ולא בזמן שאינו מסורין בידך.
ונחלקו בזה המפרשים לחמש שיטות (האריכו בזה ים של שלמה בבא קמא פ"י כ וקונטרסי שיעורים בבא קמא יז-טו ד"ה והנה):
א) מקורו מדאורייתא מהלאווין "לא תגזול" ו"לא תגנובו" (קונטרסי שיעורים (בבא קמא יז-טו ד"ה והנה) מוכיח מהמגיד משנה גניבה א-א).
ב) איסור דאורייתא, אך אינו מ"לא תגזול" ו"לא תגנובו" אלא איסורא בעלמא (ים של שלמה בבא קמא פ"י כ באפשרות השניה), ופירשו בדעה זו שאינו מדיני איסורין אלא מדין משפטי ממון (קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יג ד"ה ועיין. וכן חקר בשיעורי ר' שמואל (בבא מציעא ח"ב עמוד רעט) בין שני הצדדים הללו – האם הוא מדין לא תגזול, או שהוא איסור חדש מהפסוק ואכלת את כל העמים).
ג) איסור דרבנן משום חילול השם (רש"י סנהדרין נז. ד"ה ישראל), או כדי שיתרחק מהכיעור ומהדומה לו ויאכל וישתה משלו, והפסוקים הם אסמכתא בעלמא, ואינו מדאורייתא משום שהתורה ניתנה לישראל ולא לגויים (ים של שלמה בבא קמא פ"י כ באפשרות הראשונה. והחכם צבי כו תמה על הסברא "שהתורה ניתנה לישראל", שהרי האיסור לגזול הוא לישראל, והגוי הוא רק הפעול).
ד) תלוי איזה איסור: איסור גזל הוא מדרבנן אך איסור גניבה מדאורייתא מ"לא תגנובו" (נודע ביהודה מהדורא קמא יו"ד פא בדעת הרמב"ם, קונטרסי שיעורים (בבא קמא יז-טו ד"ה והנה) מוכיח מהכסף משנה גזילה א-ב, מנחת חינוך רכד-ב [ד] לדעת הסוברים שהאיסור רק מדרבנן (בלשון אפשר)). והטעם לחילוק זה הוא שאיסור גזל הוא על ממון חבירו (התוצאה שחסר ממון לנגזל) וממון גוי מותר מדאורייתא, אך איסור גניבה הוא על המידה הזו בעצמה (פעולת הלקיחה) (מנחת חינוך שם, קונטרסי שיעורים שם אות יד ד"ה והנה הנ"ב) .
ה) חילוק דומה: גזל אינו אסור בלאו של "לא תגזול" משום דסמיך ליה "רעך" וממעט גוי, אך עדיין אסור בעשה דאורייתא (מהפסוקים "אחרי נמכר" או "וחישב עם קונהו"), אך גניבה אסורה בלאו של "לא תגנובו", שאין בה שום מיעוט, וכוללת גם גוי (נודע ביהודה מהדורא קמא יו"ד פא, הביאו הקונטרסי שיעורים בבא קמא יז-טו ד"ה והנה).

פרטי הדין

בבעלות על הגזילה לדעה שגזל הגוי מותר, נחלקו המפרשים האם הגזילה עדיין אינה של הישראל שגזל, שהתורה רק התירה לגזול אך לא הקנתה את הגזילה לישראל, או שכן שייכת לו, דרחמנא הפקירו. ונפק"מ לגוזל אתרוג מגוי, האם יכול לצאת בו ידי חובה – האם נחשב "לכם" (חתם סופר סוכה ל. ד"ה ועיין מג"א: יראים (מובא גם במגן אברהם או"ח תרלז-ג) ושלטי הגיבורים – אינו שלו, דעת עצמו – שלו. קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יג ד"ה אולם: יתכן שלתוס' נחשב שלו, ובקידושין טז-א כתב שיתכן שאף הריטב"א סובר כך).
השבה – הגוזל את הגוי חייב להשיב לו (לדעה שגזל הגוי אסור) (רמב"ם גזילה ואבידה א-ב, תוספתא בבא קמא י-ח). אמנם אין בזה מצוות "והשיב את הגזילה", משום שנאמר בה "וכיחש בעמיתו" – דווקא ישראל שהוא עמיתו (נודע ביהודה מהדורא קמא יו"ד פא). ונחלקו האחרונים בטעם שצריך להשיב: המנחת חינוך כתב שהחיוב הוא משום שאינו שלו , ולכן חייב להשיב אע"פ שלא מקיים מצוות עשה (קל-א [ה] ד"ה ומבואר), והנתיה"מ כתב שהוא משום חילול השם (שמח-א).
בית דין מוציאים ממנו את הגזילה (לדעה שגזל הגוי אסור). וחקר הבינת ראובן (בבא בתרא לא ד"ה ולתרץ) האם הוא מדיני ממונות כמו בגזל ישראל, או שהוא מדיני איסורין, מטעם איסור גזל, כמו שכופין שלא לאכול מאכלות אסורות.
פחות משווה פרוטה אינו חייב להשיב (אפילו לדעה שגזל הגוי אסור) משום שלא נקרא ממון (מחנה אפרים גזילה א בהגהה שבסופו).

שאר הפסדים

ישנם עוד הפסדים – חוץ מגזל – שמותר לגרום לגוי, כדלקמן.
המזיק גוי, הסתפקו האחרונים האם חייב (קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יז).
אבידת גוי, דהיינו חפץ שגוי איבדו, אין משיבין לו (סנהדרין עו:). וחקרו בזה בין שלושה צדדים:
א) הפקר מייד כשהגוי איבדה.
ב) אין איסור גזל ואין חיוב השבת אבידה, אך אינו קונה אותה להיות שלו (פטור מהשבה) (ב"ח יו"ד קמו. בין שני הצדדים הנ"ל חקר בשיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד רסח).
ג) בזמן שהיא אבודה היא עדיין שייכת לגוי, והתורה התירה לישראל לזכות בה (וכשיזכה קונה אותה להיות שלו) (ברכת אברהם בבא מציעא סוף ב. (דף ח בדפיו) חוקר בין צד זה לבין הפקר).
הפקעת הלוואתו, דהיינו שפטור מלפרוע את חובו (בבא קמא קיג.), יש בזה שלוש שיטות באחרונים (הביאם ודן בדבריהם קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יד ד"ה מכל):
א) החוב מתבטל (מהרש"ל).
ב) החוב נשאר, אלא שפטור מלפרוע אותו (מהרש"א ושערי יושר).
ג) אין פטור, אלא שכאשר הישראל אומר "הנני מפקיע את החוב" הוא מתבטל (תומים ושער המשפט).
בל תלין – המאחר את התשלום לגוי אינו עובר בלאו. לגבי העשה "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד-טו), החינוך (סוף רל) כתב שעובר, והמנחת חינוך (רל-ז [ז]) הקשה עליו מדוע.
גוי שהוזק בשן ורגל – הגר"ש שקאפ הסתפק האם המזיק פטור כמו בדין קרן, או שרק בקרן פטור משום שנאמר בה "רעהו". והגר"א וסרמן הוכיח שפטור (קובץ ביאורים בבא קמא מג, והביא גם את הגר"ש שקאפ).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: גוי (מהותו ושאר דיניו), קנייני גוי.