קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה של גילוי מילתא
הגדרה
עריכהלומדים את פירוש המילה ממקום אחר שנמצאת בו אותה מילה.
לדוגמא, גזירה שווה גאולתו גאולתו משדה אחוזה לבתי ערי חומה, שמלמדת שגם בתי ערי חומה לא נגאלים לחצאין – אינה גזירה שווה גמורה אלא גילוי מילתא, שפירוש "גאולתו" הוא גאולה שלמה ולא לחצאין (תוס' קידושין כ: ד"ה גאולתו).
נקראת גם בשמות רבים נוספים:
א) תוס' קראו לה גילוי מילתא בעלמא (קידושין כ: ד"ה גאולתו).
ב) הריטב"א קרא לה גילוי מילתא (בבא בתרא קכג. ד"ה וכי).
ג) הרא"ש והריטב"א (ראש השנה ב: ד"ה הא) קראו לה לימוד סתום מן המפורש.
ד) הראב"ד קרא לה בניין אב (יבין שמועה ד-קי בסופו: כעין בניין אב, הובא בכפות תמרים סוכה מג. ד"ה ת"ר).
ה) הר"ן קרא לה מה מצינו (בשיטה מקובצת בבא מציעא פז: ד"ה והא).
ו) השל"ה קרא לה "כעין סמך בעלמא" (של"ה כללי התלמוד א כלל מידות נב).
ז) וכן כל מקום שהגמרא נוקטת "נאמר למעלה וכו' ונאמר למטה וכו'" היא גזירה שווה של גילוי מילתא (הליכות עולם ד-ב-יח. אך בגזירה שווה של דבר מדבר (שאר גזירות שוות) הגמרא נוקטת "נאמר כאן וכו' ונאמר להלן וכו'" (בירורי המידות ג-ה-ו)).
דינים דומים: גזירה שווה (ממש) – בה לומדים דין, ולא את פירוש המילה. ויש שנחלקו לגבי גזירה שווה מסויימת אם היא גזירה שווה ממש או גזירה שווה של גילוי מילתא (כפות תמרים סוכה מג. ד"ה ת"ר).
מקור וטעם
עריכהטעמה – יש מי שחידש שהיא מדין מה מצינו (בן אריה שבת קלא: (הודפס בסוף המסכת)), אך בפשטות מה מצינו הוא דימוי הדינים ולא דימוי המילים.
מהותה – תוס' נקטו לגביה כמה לשונות: אינה גזירה שווה גמורה (קידושין כ: ד"ה גאולתו), אינה גזירה שווה ממש (זבחים סג: ד"ה מה), אינה גזירה שווה (חולין קלו: ד"ה לילף).
פרטי הדין
עריכההכללים של שאר גזירה שווה לא נאמרו על גזירה שווה של גילוי מילתא (בירורי המידות ג-ג-ב):
א) היא אינה צריכה להיות מופנה.
ב) אין אומרים בה אין גזירה שווה למחצה (תוס' קידושין כ: ד"ה גאולתו).
ג) אין צריך קבלה מרבותיו (שיטה מקובצת בבא מציעא פז: ד"ה והא אמרת).
ד) שני כתובים הבאים כאחד כן מלמדים בה (בירורי המידות ג-ג-יא).
ה) למד מן הלמד – גם אם דבר הלמד בהיקש לא חוזר ומלמד בגזירה שווה (בקודשים) (ספק בזבחים מט:) – הוא כן חוזר ומלמד בגזירה שווה של גילוי מילתא (בירורי המידות ג-ד-א).