קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא
הגדרה
עריכההמוכר קרקע, וחבירו שבצד המיצר רוצה לקנותה - הרי הוא קודם לשאר הקונים (הסוגיא בבבא מציעא קח.).
החולק על דין זה הוא רב נחמן לשיטת רש"י (בבא מציעא קח. ד"ה לא מסלקינן), אך לשיטת תוס' אין חולק על דין זה (שם ד"ה האי).
מקור וטעם
עריכהמקורו מדרבנן (רמב"ם שכנים יב-ה). והסמיכוהו על הפסוק (דברים ו-יח) "ועשית הישר והטוב" (בבא מציעא קח.), שפסוק זה הוא כלל שנתנה התורה בענייני תיקון מידות האדם והנהגתו בעולם, ומכלל זה הוציאו חז"ל את דין בר מצרא (ודינים נוספים) ועשו אותו דין גמור (מגיד משנה שכנים יד-ה), שטוב וישר שאת מקום זה יקנה בן המיצר (רמב"ם שכנים יב-ה).
יש מי שכתב שכיוון שנלמד מ"ועשית הישר והטוב" הרי הוא קרוב למצוות עשה (תשובות מיימוניות קניין טז (שכנים יב) ד"ה גם). ויש מי שכתב שאדרבה, כיוון שהוא מצד ועשית הישר והטוב – הוא דין רופף ותלוי בחוט השערה (שו"ת הרשב"א סוף תתקטו).
טעמו משום שאתה אי אתה נחסר כל כך, שהרי תמצא קרקעות במקום אחר, ואל תטריח את בן המיצר שנכסיו יהיו מחולקים (רש"י שם ד"ה ועשית).
הנכס
עריכהבמטלטלין ובעבדים אין דינא דבר מצרא (שו"ע חו"מ קעה-נג), שאם יש לו מטלטלין או עבד בשותפות עם אחר, והשותף רוצה למוכרו לאדם שלישי, אין חבירו השותף יכול לעכבו. משום שתיקנו דווקא בקרקעות שהם קניין עולם (סמ"ע שם ס"ק צז).
פרטי הדין
עריכההתקנה אינה על המוכר שלא ימכור לאחר, אלא על הלוקח, שימשוך ידו מקנייתו, וממילא יצטרך המוכר למכור למצרן (סמ"ע חו"מ קעה-ז).
אם יש למוכר איזה הפסד במכירתו למצרן – אין דינא דבר מצרא, שאין זה בכלל עשיית הטוב והישר (סמ"ע חו"מ קעה-ז).
בספק, דהיינו שקנאה אדם אחר, ובא המצרן להוציאה ממנו ויש ספק בדינו – הלוקח נחשב מוחזק ועל המצרן להביא ראיה (רמב"ם שכנים יב-יב). ומצאנו לזה שלושה טעמים:
א) דינא דבר מצרא הוא מדרבנן, ולכן הוא נקרא המוציא מחבירו (מגיד משנה שכנים יב-יא).
ב) תקנת חכמים היתה רק כאשר המצרן כבר נתחזק בקרקע ובאה לרשותו (רא"ש בבא מציעא פרק ט סי' כד בסופו, דן בדבריו קצוה"ח קג-ו ד"ה ולענ"ד).
ג) דינא דבר מצרא הוא רק משום ועשית הישר והטוב, ולכן הוא דין רופף ותלוי בחוט השערה (שו"ת הרשב"א סוף תתקטו).