קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה

הגדרה

האנשים הללו נאמנים להעיד בעניינם - המכר, הדין, וכשרות הוולד (הסוגיא בקידושין עג: עד.).
בדיני עניינם בלבד: המכר, הדין, וכשרות בקהל.
דוגמא למקח: שני קונים מתווכחים מי מהם קנה, והמוכר אומר "לזה מכרתי" (קידושין עג:).
דוגמא לחיה: אשת כהן, לוי, נתין וממזר שילדו ביחד, המיילדת נאמנת לומר איזה בן כהן, לוי, נתין וממזר (קידושין עג:).
דוגמא לדיין: שני בעלי הדין מתווכחים מי זכה בדין, והדיין אומר "את זה זיכיתי ואת זה חייבתי" (קידושין עד.).
===מקור וטעם === במקורו נחלקו המפרשים לארבע דעות:
א) הרשב"א (קידושין עג:) כתב שזו תקנת חכמים. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות עדיין לא ידועה לנו.
ב) הפני יהושע (שם ד"ה אמנם) כתב שנאמנים מדאורייתא. וביאר את הטעם – לשיטתו שכל מה שעד אחד לא נאמן בממונות אינו משום שמשקר אלא רק משום שלא מדייק וטועה – והאנשים הללו מדייקים.
ג) ר"ת (בתוס' שם ד"ה בד"א) סובר שבעל המקח נאמן מדין מיגו, שהיה יכול לומר לא מכרתי, או חזרתי וקניתיו.
ד) השיטה מקובצת (בבא מציעא ב: ד"ה ומורנו) סובר שבעל המקח נאמן מדאורייתא משום שהוא רק גילוי מילתא.

פרטי הדין

דיין לאחר שבעלי הדין נסתלקו מלפניו, אינו נאמן לומר לזה חייבתי ולזה זיכיתי. ואם יש בידו פסק דין – מהשו"ע (חו"מ כג-א) משמע שנאמן, אך הריטב"א (קידושין עד.) כתב שלא נאמן, שחוששים שכתב את פסק הדין עתה (קצוה"ח כג-א בסופו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיינים, עד אחד.