קובץ יסודות וחקירות/בור

הגדרה

עריכה

היוצר מכשול לבני אדם והוזק בו אחר - חייב בנזקיו (הסוגיות בבבא קמא פרקים ג וה).
לדוגמא, כרה או פתח בור ברשות הרבים (בבא קמא נ.).

מקור וטעם

עריכה

מקורו מהפסוק "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור" (שמות כא-לג).
באיסור חפירת בור ברשות הרבים יש כמה וכמה דעות (לא כולן חולקות זו על זו):
א) היד רמ"ה (בבא בתרא כו.) כתב שהוא איסור של לפני עיוור (ויקרא יט-יד).
ב) עוד כתב היד רמ"ה (שם) שהוא איסור של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט-יח).
ג) רש"י (בבא קמא נג. סוף ד"ה נפל) כתב שהוא איסור לקלקל את רשות הרבים. ולא פירש מהו האיסור.
ד) המשנה למלך (רוצח ב-ב) הבין בדעת רש"י (שם) שהוא איסור דרבנן.
ה) המנחת חינוך (נג-א [ה]) הביא את הרמב"ם (רוצח יא-ד) שכל עשיית מכשול שיש בו סכנת נפשות היא איסור עשה של "הישמר לך ושמור נפשך" (דברים ד-ט) ולאו של "ולא תשים דמים בביתך" (דברים כב-ח), וביאר כך גם בדעת רש"י (שם) .

פרטי הדין

עריכה

חפר בור ברשות חבירו – תוס' כתבו שבעל החצר חייב בנזקי הבור (והחופר חייב בנזקי החצר) (תוס' בבא קמא מח. ד"ה אע"ג, אמנם כתבו זאת בלשון "ונראה" וסיימו בצ"ע), והגהות אשר"י הסתפק בזה (דן בזה מנחת חינוך נג-א [ז]).
החילוקים בין אש לבור הם חמישה (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-י):
א) עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו (בבא קמא כט:) – נאמר על בור ולא על אש.
ב) קנה או ירש את הבור חייב, קנה או ירש את האש פטור.
ג) התחייב מיתה בשעת ההבערה – יש לו קים ליה בדרבה מיניה ופטור מממון, התחייב מיתה בשעת כריית הבור – אין לו קים ליה.
ד) עשה שליח להבעיר – המשלח פטור, שאין שליח לדבר עבירה. עשה שליח לכרות בור – חייב.
ה) שניים שעשאוה – באש פטור, בבור חייב.

עשרה טפחים

עריכה

בשיעור עשרה טפחים הסתפק המנחת חינוך (נג-ב [כב] בקומץ המנחה) האם הם טפחים עוצבות או שוחקות. וכן הסתפק (שם) אם אחד חפר עשרה טפחים עוצבות ובא חבירו והשלים לעשרה טפחים שוחקות – מי מהם חייב.
כאשר אין בבור עשרה טפחים אך יש מכריסו של השור עד הקרקע עשרה – נחלקו הראשונים האם פטור (רמב"ם נזקי ממון יב-י, טור חו"מ תי-ו בשם הרא"ש, שיטה מקובצת בבא קמא נא. (ד"ה מתניתין) בשם הרשב"א) או חייב (טור חו"מ תי-ו בשם הרמ"ה. דן בזה והביאם מנחת חינוך נג-א [ג]).

ערכים קרובים

עריכה

ערכים קרובים:אש, נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), קרן (בשור), שןורגל, תשלומי נזיקין.