קובץ יסודות וחקירות/אמתלא

הגדרה

אדם שנותן טעם מדוע הדברים שאמר בעבר לא היו אמת, נאמן.
פירוש "אמתלא" הוא משל (רש"י סוכה כח. ד"ה משלות), שנותן משל וטעם לדבריו (רש"י גיטין פח: ד"ה ובלבד).
לדוגמא, אשה שאמרה "אשת איש אני" – נאמנת. אם חזרה ואמרה "פנויה אני" – אינה נאמנת. אך אם נתנה אמתלא לדבריה, שבאמת היא פנויה, ומה שאמרה שהיא אשת איש הוא משום שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים – נאמנת (כתובות כב.).

בדינים שונים

בממונות, כגון אשה שאמרה שזינתה, ומפסידה את כתובתה, ונתנה אמתלא לדבריה – יש אומרים שלא מועילה, שסוברים שאמתלא מועילה רק לאיסורים (חלקת מחוקק אה"ע קטו-כב, מוהר"א חסון שהובא בקצוה"ח פ-א בתחילתו, דעת הקצוה"ח עצמו פ-א ד"ה ולענ"ד ופא-כא). ויש אומרים שמועילה, שהרי הוא ק"ו – אם מועילה לעריות כל שכן לממונות (מוהר"ש הלוי שהובא בקצוה"ח פ-א בתחילתו, מרדכי בבא בתרא תרכ, הובא בקצוה"ח פא-כא בתחילתו).
האומר קידשתי את בתי – חכמי פרובינציא כתבו שלא תועיל אמתלא להתירה, ויש שהתירו (שב שמעתתא ו-ח).

פרטי הדין

ממש בדבריו – אמתלא מועילה רק אם אנו רואים שיש ממש בדבריו (רמב"ם אישות ט-לא).
עשה מעשה, אין מועילה עליו אמתלא (שו"ע יו"ד קפה-ג). כגון אשה שלבשה בגדי נידותה ונתנה אמתלא על כך. וכל זה דווקא במקרה שהיה יכול שלא לעשות את המעשה, למשל, היתה יכולה לומר "טמאה אני" ולא ללבוש את בגדי נידותה, אך אם לא היה יכול בלא המעשה – מועילה אמתלא גם עליו (קצוה"ח פא-יז).
כאשר אדם תבעו והודה לו, לא מועילה אמתלא על כך. כגון, עד אחד אומר אשת איש את, והודתה לדבריו – לא תועיל לה אמתלא, שאין אדם עשוי להודות בדבר שאינו (מוהרי"ט ח"ב אה"ע א, הובא בקצוה"ח פא-כא).
לאחר שעבר את האיסור, יש אומרים שלא מועילה אמתלא (כרתי ופלתי קפה-ב), וי"א שאעפ"כ מועילה (שו"ת חתם סופר ח"ג אה"ע עו).
טענינן – לא טוענים אמתלא לאדם, שאמתלא מועילה רק אם האדם עצמו אומר אותה בפירוש (קצוה"ח פ-א ד"ה ומ"ש, פא-כא ד"ה אך).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) דנו אם הוא מדין אמתלא),טענה, משטה הייתי בך (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) דנו אם הוא מדין אמתלא).