קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה

הגדרה

מצווה לאכול מצות בליל ט"ו בניסן (סוגיית גדרי מצה בפסחים לה.-לח:, סוגיית אכילת מצה בפסחים קטו.).

מקור וטעם

במקורה הגמרא (פסחים קכ.) מביאה שני פסוקים: הפסוק (במדבר ט-יא) "על מצות ומרורים יאכלוהו" – בזמן שבית המקדש קיים, והפסוק (שמות יב-יח) "בערב תאכלו מצות" – גם בזמן שאין בית המקדש קיים. אמנם כל מוני המצוות הביאו רק את הפסוק "בערב תאכלו מצות" (רמב"ם חמץ ומצה ו-א, ספר המצוות לרמב"ם עשה קנח, חינוך י בתחילתו, סמ"ג עשין מ, סמ"ק ריט).
אופן המצווה – המצווה על האדם לאכול את המצה (פעולה), ולא שהמצה תהיה נאכלת (תוצאה) (בית הלוי ח"ג נא-ג).
במהותה חידש הרוגאצ'ובר שיש שני דינים: מצוות עשה בפני עצמה, ומכשירי פסח. ויש ביניהם חילוקים: בפסח ראשון בזמן שבית המקדש קיים – מקיימים את שני הדינים, בפסח ראשון בזמן שאין בית המקדש קיים – מקיימים רק את המצווה בפני עצמה, ובפסח שני בזמן שבית המקדש קיים – רק את מצוות מכשירי פסח (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה מצה ומרור אות יט).

פרטי הדין

אכילת מצה כל שבעה, יש בה שלוש דעות (שדי חמד ח"ה מערכת אכילה ז ד"ה וזאת עמוד 32 האריך בזה):
א) השו"ע (או"ח תעה-ז) כתב שאין מצווה כל שבעה, אלא בלילה הראשון בלבד.
ב) הגר"א כתב שגם כל שבעה יש מצווה דאורייתא, ונלמדת מהפסוק (שמות יב-טו) "שבעת ימים מצות תאכלו" (שדי חמד שם), אלא שאינו חיוב (אלא מצווה קיומית ) (הביאו המשנה ברורה שם מה), משום שהמצוות עשה היא רק בליל טו (משנה ברורה תרלט-כד). וכן אין מברכים עליה (שדי חמד שם).
ג) ויש שאף נהגו לברך עליה (שדי חמד שם).
נוסח הברכה לדעת הרמב"ם הוא "על אכילת מצה" (חמץ ומצה ח-ח), ויש אחרונים שכתבו לברך "לאכול מצה" (ב"י או"ח תעה-א ד"ה ומה, והביא שם גם את דעת הרמב"ם).
שווה פרוטה – חידש המנחת חינוך (י בסופו) שצריך שהכזית מצה יהיה שווה פרוטה, שהרי הוא צריך להיות "לכם", ומשמע מרש"י (סוכה כז: ד"ה כל) שכל מקום שצריך "לכם" – צריך שיהיה בו שווה פרוטה.
טעם מצה – מפורש בגמרא שבלע מצה יצא, בלע מרור לא יצא (פסחים קטו:). שלגבי מצה המצווה באכילה, גם אם לא טעם את טעמה (רשב"ם שם ד"ה בלע מצה), ולגבי מרור המצווה בטעם המרור (רשב"ם שם ד"ה בלע מרור. אמנם רש"י שם גרס בלע מרור יצא, ופירש שאי אפשר שלא טעם טעם מרור). וביאר הרוגאצ'ובר שגם במצה צריך שיהיה בה טעם מצה, משום שבלא כך לא שמה מצה, אלא שבמצה אין צריך שהאדם יטעם את טעמה, ובמרור צריך שהאדם יטעם את טעמו (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה מצה ומרור אות יז).
צריכה להיעשות מחמשת מיני דגן, ולא מאורז ודוחן, כי אינם באים לכלל חימוץ (פסחים לה.). וחקר הגר"א וסרמן האם הדין הוא שתהיה דווקא מחמשת המינים, או שתבוא לידי חימוץ. ונפק"מ אם נמצא אורז ודוחן שיבואו לידי חימוץ (קובץ שיעורים פסחים קעו).
על מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט-יא) – חקרו האם זו מצווה אחת לאכול מצות ומרורים, או שהן שתי מצוות נפרדות – אכילת מצות, ואכילת מרורים (ברכת אברהם פסחים קטו כורך ד).
צירוף לכזית – יש מי שחידש שלכתחילה צריך לאכול את הכזית בבת אחת ממש, ורק בדיעבד מועיל בכדי אכילת פרס (מגן אברהם או"ח תעה-ד). ויש שחלקו וכתבו שגם לכתחילה אפשר לאכול בכדי אכילת פרס (מהרי"ל המובא שם).
שלא כדרך (העובר עבירה שלא כדרך הרגילה פטור) – באכילת מצה, וכן בשאר מצוות עשה של אכילה, הסתפק המשנה למלך והסיק שגם בזה אומרים שאכילה שלא כדרך לא שמה אכילה, ולכן אם אכל שלא כדרך לא יצא ידי חובתו (יסודי התורה ה-ח ד"ה יש לחקור. וכן מוכח מרש"י פסחים סוף לה. ד"ה אין, דנו בדבריו הרש"ש וגליון מהרש"א שם, וכן דנו בזה בית הלוי ח"ג נא-ד, ומנחת חינוך ו-א [א] ותל-א [ב] ד"ה וזה).
חצי שיעור במצה, וכן בשאר מצוות – נחלקו בזה האחרונים האם יש בכלל מצווה שיאכל אותו, ויש בזה שלושה צדדים:
א) אין בזה מצווה כלל, ולכן אין שום תועלת שיאכל את החצי כזית (האם יש בזה מצווה כלל – דנו בזה: שדי חמד ח"ז מערכת חמץ ומצה יד-ד עמוד 402, מנחת חינוך ו-א [א] ד"ה ואם אין לו שיעור כזית, והמנחת חינוך י-א [ב] (ד"ה ואם אין לו) הביא שלקצת אחרונים יש בזה מצווה).
ב) יש בזה מצווה אך היא מצווה קלושה, ולכן האוכל חצי כזית מצה עם קרבן פסח – המצה מבטלת את הפסח, כדין רשות שמבטלת מצווה ולא כדין מצווה שאין מבטלת מצווה (לשון המהרי"ט אלגזי בכורות נא. אות פא ד"ה והנה ראיתי: מקיים מקצת מצווה (לעניין חצי של חמישה סלעים בפדיון הבן)).
ג) יש בזה מצווה גמורה (אך כמובן לא כשיעור שלם), ולכן האוכל חצי כזית מצה עם קרבן פסח – המצה לא מבטלת את הפסח, כדין מצווה שאין מבטלת מצווה ולא כדין רשות שמבטלת מצווה (לדעה שיש בזה מצווה האם היא מצווה קלושה או מצווה גמורה – דן בזה המנחת חינוך ו-א [א] ד"ה וצריך).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אכילת חמץ והנאתו, אכילת מצה בערב פסח (האיסור לאוכלה ביום י"ד בניסן), ארבעכוסות, כדי אכילתפרס, לשמה, סיפור יציאת מצריים, קרבןפסח, שימור לשםמצה, שיעורין.