קובץ יסודות וחקירות/אין עד נעשה דיין

הגדרה

עד אינו יכול לדון באותו עניין שעליו העיד.
בדיני עדות נפשות, ממונות (רמב"ם עדות ה-ח) ועדות החודש (ראש השנה כו.).
לדוגמא, אנשים שראו אחד שהרג את הנפש – אינם יכולים להיות דיינים ולדון אותו, משום שהם עדים (בבא קמא צ:).

מקור וטעם

מקורו לא מפורש בגמרא, ונחלקו בו הראשונים האם הוא מדין עדות שאי אתה יכול להזימה או שהוא גזירת הכתוב, ויש בזה חמש דעות:
א) תוס': מדין עדות שאי אתה יכול להזימה, שאם העדים יהיו הדיינים, הם לא יקבלו הזמה על עצמם (תוס' בבא קמא צ: ד"ה כגון, ולשונם: לא יקבל הזמה על עצמו. ובסנהדרין ט. ד"ה בזמן (בשליש הראשון של הדיבור) לשונם: לא ירצו לקבל הזמה על עדותן).
ב) השר מקוצי: מדין עדות שאי אתה יכול להזימה, אך מטעם אחר: שכאשר יתברר שהם עדים זוממים – יפסלו למפרע, ואם כן הדין נפסק ע"י דיינים פסולים, ומתברר למפרע שהדין פסול, וממילא אינם עדים זוממים (מרדכי סנהדרין פרק ג כז: סוף ד"ה אמרינן, וכן כתב קצוה"ח ז-ד. וכן הרא"ש בבא בתרא פ"ח סי' ב קיג: הביא ירושלמי שאין עד נעשה דיין משום עדות שאי אתה יכול להזימה, אך לא ביאר אם סובר כתוס' הנ"ל או כשר מקוצי).
ג) רשב"ם: גזירת הכתוב – "ועמדו שני האנשים (העדים) וגו' לפני ה' (לפני הדיינים)" (דברים יט-יז) – ולא שהעדים יהיו הדיינים בעצמם (רשב"ם בבא בתרא קיד. ד"ה ואין). וביאר בדבריו הקובץ שיעורים (בבא בתרא של) שהפסול אינו רק משום שאינם יכולים לקיים "ועמדו וגו' לפני ה'", אלא שמפסוק זה לומדים שלכל עד יש פסול להיות דיין, ואפילו אם יוכל לקיים את "ועמדו וגו'".
ד) ר"י: מהפסוק "ביום הנחילו את בניו" (דברים כא-טז) דורשים "ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה" (בבא בתרא קיג:), ולומדים מכך שהעדים לא יכולים לשמוע את חלוקת הנחלה בלילה כדין עדים ולדון בה ביום כדין דיינים (תוס' בבא קמא צ: ד"ה כגון).
ה) רמב"ן: מהפסוק "ועד אחד לא יענה בנפש" (במדבר לה-ל) – בין לזכות בין לחובה (סנהדרין לג:), דהיינו שאסור לעדים ללמד זכות או חובה על הנידון, ומדין זה אינם יכולים להיות דיינים (רמב"ן בבא בתרא קיד. ד"ה ויש מפרשים).

בדינים שונים

בעדות דרבנן, כגון קיום שטרות, עד נעשה דיין (כתובות כא:, רמ"א חו"מ ז-ה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיינים, עדים.