קובץ יסודות וחקירות/אונן (בקודשים)

הגדרה

ביום שקרובו של אדם מת, הוא אסור בענייני קודשים (הסוגיות בזבחים טו:, צט. והלאה).
לשון "אונן" היא לשון אבלות (את הפסוק "לא אכלתי באוני" (דברים כו-יד) שהוא לשון אנינות, תרגם אונקלוס "לא אכלית באבלי").
בדיני אכילת מעשר שני, קודשים (חינוך תרח סוף ד"ה שלא), נטע רבעי (מנחת חינוך תחילת תרח), ביכורים (פסחים לו: לדעת חכמים, וכן הלכה (רמב"ם ביכורים ג-ו)), עבודה במקדש (זבחים טו: במשנה) – שאסור בכל אלה.
דינים דומים: אונן פטור מכל המצוות ואסור בבשר ויין , אך דינים אלו אינם קשור כלל לדין איסורו בקודשים. למשל, איסורו בקודשים חל גם בשבת ויו"ט (מנחת שלמה ח"א צא-כה-א).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו-יד), וכן מהפסוק "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'" (ויקרא י-יט).
בטעמו ביאר החינוך שתי סיבות (תרח ד"ה משרשי):
א) קודשים הם שולחן גבוה, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב להתקרב אל שולחן המלך.
ב) כאשר האדם דואג וכואב אין דעתו וכוונתו מיושבת, ואין ראוי לאכול קודשי שמיים, שלא יוכל לאוכלם בכוונה.
והרוגאצ'ובר כתב שפטורו גם משום שמחה וגם מגזירת הכתוב (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א אנינות אות קח).
במהות הפסול כתבו התוס' שאינו כזר, אלא הוא כהן פסול (זבחים יח. סוף ד"ה אתיא).
במניין המצוות נחלקו הראשונים האם למנותו כלאו, שנאמר (דברים כו-יד) "לא אכלתי באוני ממנו" (רמב"ם וסיעתו ובה"ג וסיעתו), או שאינו לאו, שהרי לא נאמר בלשון אזהרה אלא בלשון וידוי, אלא הוא עשה שנאמר (דברים יב-יח) "ושמחת לפני ה' אלקיך" (רמב"ן, סמ"ג, רש"י, מהר"ם חלאווה, ראב"ן. ויש אומרים שיש בזה מחלוקת סוגיות. האריכו בזה הגרי"פ פערלא לא תעשה רנב בתחילתו, ומנחת חינוך תרח-א [א]).
וחידש המנחת חינוך (תרח-א [א] ד"ה ויש) שיש נפק"מ ביניהם לדין הנאה: שלסוברים שהוא לאו נאסר גם בהנאה מהקודשים, ככל "לא תאכלו" שבתורה (פסחים כא:), ולסוברים שהוא עשה מותר בהנאה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אבלות, אונן (במצוות), אכילת קודשים, קרבנות.