קובץ יסודות וחקירות/אבר מן החי

הגדרה

אבר שפרש מבעל חיים בחייו - אסור באכילה.
לדוגמא, חתכו רגלה של בהמה בעודה חיה – אסור לאכול את רגל זו (גיטין סח.).

מקור וטעם

במקורו של האיסור נחלקו התלמודים:
א) לבבלי (חולין קב:) נלמד מהפסוק "ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב-כג).
ב) לירושלמי (נזיר ו-א [כה.]) נלמד מהפסוק "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב-ל) – שלא תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מן הקרקע.
בטעמו יש מי שחילק בין האיסור לישראל לבין האיסור לבני נח, שלישראל הטעם הוא משום שהאבר מת בלא שחיטה, אך בבני נח (שאינם מצווים על השחיטה) טעמו שהאבר בא מן החי ולא מן המת (שו"ת נאות יעקב יב).
במהותו של אבר מן החי בעוף, חקר הרוגאצ'ובר האם העוף הוא דבר אחד שלם (הכלל נחלק לפרטים), או שהוא מורכב מאברים נפרדים (מהפרטים נעשה כלל) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה אבר מן החי יט).

פרטי הדין

באדם נחלקו המפרשים האם חל איסור אבר מן החי (דן בכל זה מנחת חינוך תנב-א [ט]):
א) אין נוהג בו אבר מן החי משום שהם סוברים שבשר אדם אסור מן התורה , וכדרשת הגמרא (חולין קב.) כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו (שו"ת הרשב"א ח"א שסד).
ב) אין נוהג בו אבר מן החי משום שדמו מותר, וכדרשת הגמרא (חולין קב.) כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו (פרי מגדים שפד-ב).
ג) גם באדם יש איסור אבר מן החי (ריטב"א כתובות ס. ד"ה יכול), משום שהוא סובר שבשר אדם מותר מן התורה, וכדרשת הגמרא (חולין קב.) כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו (שו"ת רשב"ש תקיח ד"ה ודע אחי).
בשעה שהבהמה עדיין חיה נחלקו בגמרא האם בהמה בחייה לאברים עומדת ויש בה איסור אבר מן החי, או שלאו לאברים עומדת ועדיין אין בה את איסור זה (חולין קג.), וכך הלכה (רמב"ם מאכלות אסורות ה-ה ולחם משנה שם בתחילתו, ערוך השולחן יו"ד סב-טז).
וביאר הגר"א וסרמן שגם למ"ד לאו לאברים עומדת, ובחייה אין איסור אבר מן החי, אעפ"כ סיבת האיסור ישנה כבר בשעת לידתה, שתיכף שנולדה חל עליה הדין שאם יתלש ממנה אבר יהיה אסור (קובץ הערות נט-יב).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: בשר אדם, טריפה, נבילה, שחיטה.