שמח אני למסור לכם היום את טקסט המשנה בשלמותו, מנוקד על פי כתב יד קאופמן, שאין צורך כאן לנמק את חשיבותו ומעמדו כמקור עיקרי ללשון חכמים, אחרי שעשה כך פרופ' יחזקאל קוטשר בזמנו.

ידוע שכתב היד מתוארך למאה ה-11, ולא נוקד אז אלא נכתב בכתב מלא לרוב. הוא נוקד יותר ממאה שנה אחר כך על ידי נקדן אשר ככל הנראה הגה את הקמץ ואת הפתח A ואת הצירי ואת הסגול E, כמסורת הספרדית, דבר שגרר "טעויות" בניקוד. עם זאת, הניקוד שננקט מעיד נאמנה על הצליל האותנטי של מסורת הקריאה בעל-פה.

לא התכוונתי מלכתחילה לערוך את הטקסט של המשנה על פי כתב יד קאופמן, אך הדבר התגלגל כך: מחזיק אני בדעה שהתלמידים צריכים ללמוד מתוך טקסט מוגה היטב, ומנוקד בצורה המשקפת ככל שניתן את מצבו המקורי, כפי שהמחקר מסוגל לשחזרו. רוב הטקסטים של חז"ל המשמשים בלימוד אינם מנוקדים, או מנוקדים על פי הסברה של מי שהוציא אותם לאור לפני כמה דורות, כאשר לא ידעו ולא העריכו את ייחודיותה של לשון חכמינו.

כשבאתי לנקד פרקי תלמוד בבלי לשימוש התלמידים, ואחר כך פרקים בירושלמי, ובתוספתא, ובמדרשים, נתקלתי בצורך לדעת מהי המסורת הנאמנה שאוכל להסתמך עליה. כל פעם, חיפשתי אם המלה הנדרשת מופיעה במשנה, ולפי מראה המקום פתחתי את צילום כ"י קאופמן, ולפעמים פרמה א', כדי לברר איך הגו אותה. וכן לגבי צירופי מלים, מתי מלה עם מלת יחס בכ"ל מיודעת. כל פעם שעיינתי, ערכתי את אותה המשנה על פי כתב היד, אבל בכתיב ובניקוד דקדוקי, המשמר את הצליל הנמסר על ידי הנקדן. על מנת לדעת על מה עברתי כבר, צבעתי את המתוקן באדום. במרוצת השנים הלך הקובץ והסמיק, ואף השתמשתי בחילופי הצבעים לציין מה שבכתב היד ומה שאינו בו, וצבעתי באופן אחר את הדף החסר בכתב היד שהשלמתי מכתב יד פרמא.

כשתיקנתי בתוך הטקסט, ציינתי לצדו בין סוגריים<> את מה שבמקור. מכיוון שעבודה זו נמשכה שנים, חלו אי-אלו שינויים בצורת הרישום שלי את ההבדלים או את הערותיי.

חילקתי לשורות, כדי להבליט את ההקבלות, וכדי לתת קצב סביר לקריאה בקול רם. השתמשתי במרכאות למובאות מן המקרא, וגם לציון הדיבור הישיר בדיאלוגים חיים המופיעים בכמה מקומות. ציינתי את מקור המובאה לפניה בכל מקום שהיה אפשר, כי הלומד מעוניין לדעת מניין המובאה לפני קריאתה. השלמתי את הפסוקים עד סוף העניין כאשר צוין "וגו'". בראש כל משנה ציינתי את המסכת ואת הפרק, כדי שלא יצטרך הלומד לגלגל את הטקסט כדי לגלות איפה הוא נמצא. בכמה מסכתות, אך לא באופן עקבי, הבאתי פירוש של מלים יווניות ולטיניות.

כל מי שמצוי בעבודת הגהה ועריכה יודע כמה עמל מלאכה זאת דורשת. לכן שמח אני לחסוך מציבור הלומדים לעשות את העבודה פעם נוספת, ואני מרשה לכל אחד להשתמש בפרי עמלי ולהפיצו ללא שום סייג, וגם ללא ציון שמי.

איני יכול לסיים מבלי לציין את החוב העצום שיש לי כלפי רבי ומורי בלשון, פרופ' משה בר-אשר, שזכיתי להיות תלמידו לפני קרוב לחמשים שנה, על גופי תורה ומיומנויות שרכשתי אצלו, ועל עצותיו המחכימות.