קהלת רבה ז כז
רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר אָמַר קֹהֶלֶת, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה זֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, פְּעָמִים מְשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן זָכָר, וּפְעָמִים מְשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה וְהוּא חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, בַּמֶּה נִתְכַּפֵּר לוֹ, מֵת שׁוֹרוֹ, אָבְדָה תַּרְנְגָלְתּוֹ, נִשְׁבְּרָה צְלוֹחִיתוֹ, נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה וְיָצָא מִמֶּנָּה טִפַּת דָּם, מִקְצַת הַנֶּפֶשׁ כְּכָל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן, חָדָא מְעַרְעֲרָא חָדָא וְהַחֶשְׁבּוֹן מִתְמַצֶּה. כַּמָּה הוּא מִצּוּי הַחֶשְׁבּוֹן, רַבִּי פִּנְחָס אָמַר עַד אַחַת.