קהלת משה ז יא

בבא מציעא:^[1] רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה וכו' קמיפלגי במתיבתא דרקיע, אם בהרת קודמת לשער לבן טמא^[2]. שער לבן קודמת לבהרת טהור^[3]. ספק, הקב"ה אמר טהור, וכל מתיבתא דרקיע אמרו טמא.

אמרו מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמיני דאמר אני יחיד בנגעים ובאהלות, שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני, סבר גונדא^[4] דפרשי הוא, אמר: תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא. כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור, יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור, ויצאתה נשמתך בטהור.
ופירש רש"י: "טהור לפי מה שכתוב בתורה".
הרש"י הזאת היא סגורה ומסוגרת, מאי בעי רש"י בזה? ועוד: אי כתיב בתורה טהור, למה אמרו המלאכים טמא?^[5]

ותירץ הגאון מו"ה (= מורינו ורבינו הרב) אבוש אב"ד דקהילת זאבני:^[6] דאיתא בגמ' דנזיר^[7] ספק נגעים להקל^[8], [דהכי איתא התם] "אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור. ספק טמא, ור' יהושע אמר כיהה, מאי כיהה? אמר רב יהודה כיהה וטהור. ודילמא כיהה וטמא? אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא "לטהרו או לטמאו", הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה". (ופריך הספרי: מכדי כל ספיקי דאורייתא לחומרא וספק נגעים אמאי לקולא, ומשני: התורה אהדר עליו לטהרו, דכתיב: "לטהרו או לטמאו").

ותו איתא בכתבי האר"י על המדרש אבכיר שהקשה על המלאכים שאמרו "תנה הודך על השמים":^[9] הלא המלאכים מלומדים המה בכל התורה, כי גילו סודות למשה בהר סיני, שנאמר "לקחת מתנות באדם"^[10]? ותירץ המדרש: דהמלאכים שאלו תנה לנו תורה שבכתב. וזה יותר תמוה במאוד?

ואמר האר"י ז"ל בחזיון נבואתו שנתגלה לו: כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו^[11], אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו^[12], מה שאין הפה יכול לדבר ואוזן לשמוע. דהקב"ה כל מה שאומר הוא הכל בדיבור אחד, לכן לא רצו ישראל לשמוע מפי הגבורה, כי לא יכלו להבין, לכן אמרו: "דבר אתה עמנו ונשמעה"^[13], לשון "הסכת ושמע"^[14].

והנה כמה דינים יש בתורה היינו מוקדם ומאוחר, לטהרו או לטמאו, כלל ופרט כלל, ריבה מיעט וריבה, כלל צריך להיות קודם הפרט, וריבה קודם המיעוט, והמלאכים שמעו מפי הקב"ה כל התורה בדיבור אחד^[15], וחסר להם כמה דינים, לכן בקשו תנה לנו תורה שבכתב, ונדע איזה מוקדם ואיזה מאוחר. והשתא מתורץ המלאכים שמעו התורה מפי הגבורה בדיבור אחד, ולא ידעו (כי) [אם] לטהרו קודם או לטמאו, ופסקו ספיקא דאורייתא לחומרא טמא, והקב"ה ידע האמת בכתב לטהרו קודם לטמאו, ופסק טהור.

לזה מפרש רש"י טהור לפי מה שכתוב בתורה לטהרו קודם לטמאו^[16], ודוּק היטב.

הערות שוליים

^ בבא מציעא פו א.
^ דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה כדכתיב (ויקרא יג) והנה נהפך שער לבן בבהרת – רש"י.
^ לפי מה שכתוב בתורה – רש"י. כוונת רש"י: שבתורה כתוב "והנה נהפך שער לבן בבהרת", שהבהרת היתה כבר, והשער נהפך ללבן בתוך הבהרת, משמע שהפוך טהור.
^ גדוד של פרשים שמחפשין אחריו – רש"י.
^ כל הקושיא הזו צ"ע: שהרי הד"ה של רש"י "טהור", לא סובב על "כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור", אלא הוא סובב על מה שהגמ' אמרה קודם "שער לבן קודמת לבהרת טהור". וכן מוכח מרש"י, שאחרי הד"ה "טהור", מופיע הד"ה "גונדא", שנאמר לפני "כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור".
^ בקהלת משה יש שני חידושים "מאב"ד דקהילת זאבני". פעם הוא מופיע בשם: "מו"ה (= מורינו ורבינו הרב) אבוש אב"ד דקהילת זאבני", ופעם בשם: "מו"ה אבנר ז"ל אב"ד דקהילת זאבני". וכנראה אבוש הוא כינוי לאבנר.
^ נזיר סה ב.
^ דהיינו: שמהגמ' נזיר מוכח שספק נגעים להקל לפי רבי יהושע.
^ תהלים ח ב.
^ תהלים סח יט.
^ ראש השנה כז א.
^ ילקוט שמעוני יתרו
^ שמות כ טו
^ דברים כז ט. "הסכת ושמע ישראל", ופירושו: תקשיב ותשבע טוב כדי שתוכל להבין, זוהי שמיעה שיש בה הבנה. וזה הכוונה כאן "דבר אתה עמנו ונשמעה", תדבר אתה אתנו ונבין אתה אומר, כיון שכשהקב"ה מדבר אתנו אנו לא יכולים להבין, כיון שהדברים נאמרים בדבור אחד.
^ צ"ע: קודם הוא כותב שזכור ושמור, ואנכי ולא יהיה נאמרו בדברו אחד, וכאן הוא כותב שכל התורה כולה נאמרה בדבור אחד? הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א כתב ביאור על כמה סתירות במדרשי חז"ל בעניין זה.
וז"ל: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור". בעניין זה ישנם שני מדרשי חז"ל שנראים לכאורה סותרים זה את זה: מדרש אחד אומר ששתי הדיברות הראשונות נשמעו מפי הגבורה, ומדרש נוסף המובא בשיר השירים אומר שכל עשרת הדברות נשמעו מפי הגבורה, כפי שמזכיר אף הכוזרי. אך באמת שני המאמרים אינם סותרים. הפסוק הפותח את עשרת הדיברות אומר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" - הקדוש ברוך הוא אמר תחילה את כל עשרת הדיברות בבת אחת (רש"י שמות כ א), מה שאין הפה יכול להגיד ומה שאין האוזן יכולה לשמוע והשכל לקלוט, כפי שאמרו חז"ל "אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו", "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". "אחת דיבר אלקים". לא שמעו כלום ולא הבינו כלום, אבל היתה לזה השפעה פנימית נשמתית עצומה. לאחר מכן חזר הקדוש ברוך הוא על שתי הדיברות הראשונות בנפרד, עד שביקשו ישראל ממשה שהוא ידבר עימם משום שלא יכלו לקלוט את הגודל העליון הזה. זה מה שנאמר "אחת דיבר אלקים - שתיים זו שמעתי": "אנכי" ו"לא יהיה לך". כך מסביר הגר"א את הדברים. המעמד הזה היה כל כך גדול, עד שפרחה נשמתם של ישראל. זה היה ניתוח השתלת לב. לרגע היה צורך בסדר אלוקי מיוחד על מנת להחזיר להם מחדש את נשמתם, ואז כבר היתה זו נשמה חדשה המסוגלת להתמודד עם המדרגה העליונה של קבלת התורה.
"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" - ישראל שמעו את כל הסודות, את כל הפירושים, את כל הגזרות, את כל העונשים. כל דבר נשמע עם כל תוכנו הפנימי, עד שהבינו כל מצוה ומצוה על בוריה לכל פרטיה ודקדוקיה. ישראל שומעים את כל הפירושים, כל הטעמים, כל הסודות, כל השכר והעונשים. זה היה דבר ה' בשלמותו. זהו "כל הדברים האלה". (עיין בית הלוי ח"ב דרוש י"ח שכותב: שעל הלוחות הראשונות היה כתוב כל התורה כולה, ולא רק עשרת הדברות. ולפי שה מה שכתוב: "הקדוש ברוך הוא אמר תחילה את כל עשרת הדיברות בבת אחת", הכוונה לכל התורה כולה) ר' יהודה אומר במדרש רבה בשיר השירים - "בשעה ששמעו ישראל 'אנכי ה' אלקיך' נתקע תלמוד תורה בליבם והיו למדים ולא היו משכחין". הם הרגישו שזה חדור בתוכם, נחרט בלבבות. הם הרגישו שהם מתעלים למדרגה כל כך עליונה עד שהם לא יכולים לחיות בגודל כזה, ועל כן ביקשו ממשה שיהיה שליח בינם לבין הקדוש ברוך הוא. "חזרו להיות למדים ושוכחים. אמרו: מה משה רבנו בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר", פחדו שלאחר שמשה ימות תישכח תורתו. "מיד חזרו באו להם אל משה, אמרו לו: משה רבנו, לואי יגלה לנו פעם שניה, לואי 'ישקני מנשיקות פיהו', לואי יתקע תלמוד תורה בליבנו כמות שהיה. אמר להם: אין זו עכשיו, לעתיד לבוא הוא, שנאמר 'נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה'". אלו דברי ר' יהודה. ר' נחמיה משלים את הדברים - "בשעה ששמעו ישראל 'לא יהיה לך' נעקר יצר הרע מליבם. באו אצל משה, אמרו לו: משה רבנו, תיעשה אתה שליח בינותינו, שנאמר 'דבר אתה עימנו ונשמעה ועתה למה נמות'", כביכול אין קיום ללא כוחות החיים הכוללים את יצר הרע, "מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו: משה רבנו, לואי יגלה לנו פעם שניה, הלואי 'ישקני מנשיקות פיהו'" - שתי נשיקות, 'אנוכי' ו'לא יהיה לך'. הגר"א אומר: כאהוב המנשק לאהובתו, אחת על זה שבחרה בו ואחת על שדחתה את האחרים. "אמר להם: אין זו עכשיו, אבל לעתיד לבוא הוא, דכתיב [כפי שכתוב] 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'".
^ ולכן רש"י לא כתב: טהור – דכתיב "לטהרו או לטמאו", הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה כדאיתא בנזיר". כיון שרש"י בא ליישב מדוע המלאכים (פמליא של מעלה) טמאו, הרי כתוב בפסוק "לטהרו או לטמאו", אלא שהם שמעו את התורה בבת אחת, ולא היה להם את התורה בכתב, ולא היה אצלם קדימה, אבל רבה בר בר חנה פסק טהור, כיון שהיה לו את התורה בכתב, וזוהי כוונת רש"י: "טהור לפי מה שכתוב בתורה", לפי מה שכתוב בתורה שבכתב.
אבל אעפ"כ צ"ע: מדוע רש"י לא כתב יותר ברור: "טהור – לפי מה שכתוב בתורה 'לטהרו או לטמאו', הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה כדאיתא בנזיר".

[1] בבא מציעא פו א.

[2] דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה כדכתיב (ויקרא יג) והנה נהפך שער לבן בבהרת – רש"י.

[3] לפי מה שכתוב בתורה – רש"י. כוונת רש"י: שבתורה כתוב "והנה נהפך שער לבן בבהרת", שהבהרת היתה כבר, והשער נהפך ללבן בתוך הבהרת, משמע שהפוך טהור.

[4] גדוד של פרשים שמחפשין אחריו – רש"י.

[5] כל הקושיא הזו צ"ע: שהרי הד"ה של רש"י "טהור", לא סובב על "כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור", אלא הוא סובב על מה שהגמ' אמרה קודם "שער לבן קודמת לבהרת טהור". וכן מוכח מרש"י, שאחרי הד"ה "טהור", מופיע הד"ה "גונדא", שנאמר לפני "כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור".

[6] בקהלת משה יש שני חידושים "מאב"ד דקהילת זאבני". פעם הוא מופיע בשם: "מו"ה (= מורינו ורבינו הרב) אבוש אב"ד דקהילת זאבני", ופעם בשם: "מו"ה אבנר ז"ל אב"ד דקהילת זאבני". וכנראה אבוש הוא כינוי לאבנר.

[7] נזיר סה ב.

[8] דהיינו: שמהגמ' נזיר מוכח שספק נגעים להקל לפי רבי יהושע.

[9] תהלים ח ב.

[10] תהלים סח יט.

[11] ראש השנה כז א.

[12] ילקוט שמעוני יתרו

[13] שמות כ טו

[14] דברים כז ט. "הסכת ושמע ישראל", ופירושו: תקשיב ותשבע טוב כדי שתוכל להבין, זוהי שמיעה שיש בה הבנה. וזה הכוונה כאן "דבר אתה עמנו ונשמעה", תדבר אתה אתנו ונבין אתה אומר, כיון שכשהקב"ה מדבר אתנו אנו לא יכולים להבין, כיון שהדברים נאמרים בדבור אחד.

[15] צ"ע: קודם הוא כותב שזכור ושמור, ואנכי ולא יהיה נאמרו בדברו אחד, וכאן הוא כותב שכל התורה כולה נאמרה בדבור אחד? הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א כתב ביאור על כמה סתירות במדרשי חז"ל בעניין זה.
וז"ל: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור". בעניין זה ישנם שני מדרשי חז"ל שנראים לכאורה סותרים זה את זה: מדרש אחד אומר ששתי הדיברות הראשונות נשמעו מפי הגבורה, ומדרש נוסף המובא בשיר השירים אומר שכל עשרת הדברות נשמעו מפי הגבורה, כפי שמזכיר אף הכוזרי. אך באמת שני המאמרים אינם סותרים. הפסוק הפותח את עשרת הדיברות אומר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" - הקדוש ברוך הוא אמר תחילה את כל עשרת הדיברות בבת אחת (רש"י שמות כ א), מה שאין הפה יכול להגיד ומה שאין האוזן יכולה לשמוע והשכל לקלוט, כפי שאמרו חז"ל "אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו", "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". "אחת דיבר אלקים". לא שמעו כלום ולא הבינו כלום, אבל היתה לזה השפעה פנימית נשמתית עצומה. לאחר מכן חזר הקדוש ברוך הוא על שתי הדיברות הראשונות בנפרד, עד שביקשו ישראל ממשה שהוא ידבר עימם משום שלא יכלו לקלוט את הגודל העליון הזה. זה מה שנאמר "אחת דיבר אלקים - שתיים זו שמעתי": "אנכי" ו"לא יהיה לך". כך מסביר הגר"א את הדברים. המעמד הזה היה כל כך גדול, עד שפרחה נשמתם של ישראל. זה היה ניתוח השתלת לב. לרגע היה צורך בסדר אלוקי מיוחד על מנת להחזיר להם מחדש את נשמתם, ואז כבר היתה זו נשמה חדשה המסוגלת להתמודד עם המדרגה העליונה של קבלת התורה.
"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" - ישראל שמעו את כל הסודות, את כל הפירושים, את כל הגזרות, את כל העונשים. כל דבר נשמע עם כל תוכנו הפנימי, עד שהבינו כל מצוה ומצוה על בוריה לכל פרטיה ודקדוקיה. ישראל שומעים את כל הפירושים, כל הטעמים, כל הסודות, כל השכר והעונשים. זה היה דבר ה' בשלמותו. זהו "כל הדברים האלה". (עיין בית הלוי ח"ב דרוש י"ח שכותב: שעל הלוחות הראשונות היה כתוב כל התורה כולה, ולא רק עשרת הדברות. ולפי שה מה שכתוב: "הקדוש ברוך הוא אמר תחילה את כל עשרת הדיברות בבת אחת", הכוונה לכל התורה כולה) ר' יהודה אומר במדרש רבה בשיר השירים - "בשעה ששמעו ישראל 'אנכי ה' אלקיך' נתקע תלמוד תורה בליבם והיו למדים ולא היו משכחין". הם הרגישו שזה חדור בתוכם, נחרט בלבבות. הם הרגישו שהם מתעלים למדרגה כל כך עליונה עד שהם לא יכולים לחיות בגודל כזה, ועל כן ביקשו ממשה שיהיה שליח בינם לבין הקדוש ברוך הוא. "חזרו להיות למדים ושוכחים. אמרו: מה משה רבנו בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר", פחדו שלאחר שמשה ימות תישכח תורתו. "מיד חזרו באו להם אל משה, אמרו לו: משה רבנו, לואי יגלה לנו פעם שניה, לואי 'ישקני מנשיקות פיהו', לואי יתקע תלמוד תורה בליבנו כמות שהיה. אמר להם: אין זו עכשיו, לעתיד לבוא הוא, שנאמר 'נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה'". אלו דברי ר' יהודה. ר' נחמיה משלים את הדברים - "בשעה ששמעו ישראל 'לא יהיה לך' נעקר יצר הרע מליבם. באו אצל משה, אמרו לו: משה רבנו, תיעשה אתה שליח בינותינו, שנאמר 'דבר אתה עימנו ונשמעה ועתה למה נמות'", כביכול אין קיום ללא כוחות החיים הכוללים את יצר הרע, "מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו: משה רבנו, לואי יגלה לנו פעם שניה, הלואי 'ישקני מנשיקות פיהו'" - שתי נשיקות, 'אנוכי' ו'לא יהיה לך'. הגר"א אומר: כאהוב המנשק לאהובתו, אחת על זה שבחרה בו ואחת על שדחתה את האחרים. "אמר להם: אין זו עכשיו, אבל לעתיד לבוא הוא, דכתיב [כפי שכתוב] 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'".

[16] ולכן רש"י לא כתב: טהור – דכתיב "לטהרו או לטמאו", הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה כדאיתא בנזיר". כיון שרש"י בא ליישב מדוע המלאכים (פמליא של מעלה) טמאו, הרי כתוב בפסוק "לטהרו או לטמאו", אלא שהם שמעו את התורה בבת אחת, ולא היה להם את התורה בכתב, ולא היה אצלם קדימה, אבל רבה בר בר חנה פסק טהור, כיון שהיה לו את התורה בכתב, וזוהי כוונת רש"י: "טהור לפי מה שכתוב בתורה", לפי מה שכתוב בתורה שבכתב.
אבל אעפ"כ צ"ע: מדוע רש"י לא כתב יותר ברור: "טהור – לפי מה שכתוב בתורה 'לטהרו או לטמאו', הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה כדאיתא בנזיר".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]