קהלת משה ז י
[מדרש פליאה:] לא נתקררה דעתו של איוב ביסורים, עד שראה בסוכות בסוכות ג' פעמים, נתקררה דעתו.
ואמר הגאון ר' זלמן ראש ישיבה מאוסטרא[1]: דאיתא בבא קמא[2], תניא אידך: תרנגול שהיה מפריח ושיבר כלים ברוח שבכנפיו, סומכוס אומר: משלם נזק שלם, וחכמים אומרים: חצי נזק.
ומסיק בשלמא סומכוס סבר כחו כגופו דמי, וזהו רגל דמועדין מתחלתן, ומשלם נזק שלם, אלא רבנן ממה נפשך אי כחו כגופו דמי כולו נזק בעי לשלומי, ואי לא כגופו לאו כלום היא?
ומסיק לעולם כחו כגופו דמי ובדין הוא דבעי לשלם נזק שלם, אלא דצרורות היא, (ורחמנא אמר צרורות הלכה למשה מסיני הוא, וחצי נזק) [וצרורות הלכה למשה מסיני הוא דחצי נזק]
והקשה האשר"י: למה לא אמרה הגמ' לעולם כחו לאו כגופו דמי, והא דמשלם חצי נזק משום דצרורות היא והל"מ חצי נזק? ותירץ האשר"י: דזה ידוע דכל הלכה למשה מסיני הוא לגרע, היינו לקולא, נמצא אי אמרינן כחו כגופו דמי, וצריך לשלם נזק שלם, בא הלכתא לגרע לקולא על חצי נזק, אבל אי אמרינן כחו לאו כגופו דמי ופטור לגמרי, נמצא בא הלכתא להוסיף.
אבל מנא לן זה דהלכתא בא לגרע? מן בסוכת בסוכת, דתנו רבנן: שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, [ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח][3], ומסיק שם בגמרא דכ"ע הלכתא לגרע[4].
והנה ידוע דבנים נקראים כחו, [או] באי כחו[5]. ואיתא בזוהר שהקשה אמאי לקה איוב ביסורים, וכי בשביל שהתערב הקב"ה עם השטן בשביל זה ילקה ביסורים, והלא אין עולה לפניו? אבל איוב לקה בשביל בניו שעשו משתה בכל יום, ואיוב הקריב בעדיהם עולות, והקב"ה לא חפץ בעולות ובזבחים, לכן נלקה על שלא מיחה בבניו.
והנה איוב סבר שכוחו לאו כגופו דמי, והיה מבעט ביסורים, כי בשביל בניו למה הוא ילקה, כי בניו כחו, וכחו לאו כגופו דמי. כיון שראה בסוכת בסוכת, משם מוכח דכחו כגופו דמי, ונתקררה דעתו, ודוּק.
הערות שוליים
עריכה- ^ רבי קלונימוס קלמן הברקשטן: רב ור"מ בקהילות בלבוב, אוסטרה ובריסק. בשנים רס"ג-רס"ח (1503-1508) כיהן כראש ישיבה בלבוב. בשנת רס"ח (1508) נתמנה כרב וראש ישיבה באוסטרה, משם נתמנה לאב"ד בקהילת בריסק. משם עלה לארץ-ישראל והיה הרב הראשון לעדת האשכנזים בירושלים ובארץ הקודש.
- ^ בבא קמא יז ב.
- ^ סוכה ו ב.
- ^ ההלכה למשה מסיני מגרעת את הדופן השלישית לטפח לת"ק, ולר"ש את הדופן הרביעית.
- ^ הגמ' קוראת לבנים "כרעיה דאבוה", רגל אביו, דהיינו כוחו.