קהלת משה ז ט
רש"י[1] – שונאי בצע – השונאים את ממונם בדין, הדא הוא דאמרינן כל דיין דמפקין מיניה ממונא בדינא, לאו דיינא הוא[2].
והקשו כל המפרשים: הא כל דמפקין ממונא בדינא הוא ממון אחרים, וכאן הוא אומר אפילו ממון שלו הוא שונא?[3]
ותירץ הגאון מו"ה (= מורינו ורבינו הרב) זלמן ראש ישיבה דק"ק אוסטרא[4] בדרך הפשוט: דקשה על לשון הגמרא מפני מה הוא כל דיין דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא, דרצה לומר אם אתה הוא דיין הגון בוודאי אתה יודע על פי דין תורה שמגיע לחבירך ממון ממך, והאיך אתה ממתין עד שיוציאו ממך בדיינים, אלא בודאי לאו דיין הגון אתה. אבל זהו נסתר, כי אין אדם רואה חוב לעצמו, וכמדומה לו שהוא זוכה בדין והממון מגיע לו, לכך הוא אינו נותן עד שיוציאו ממנו בדיינים?
אלא דזה אינו, כי הדיין מחויב להיות שונא בצע כפירש רש"י ששונאים אפילו ממונם בדין, ונסתר זה הטעם דאין רואה חוב בעצמו, וכמדומה לו שהוא שלו, הא הוא מחוייב לשנוא אפילו שלו, וזהו פירש"י ששונאים אפילו ממונם בדין, והשתא שפיר הדא הוא דאמרינן, כל דיין דמפקי מיניה וכו', ודוּק היטב.
באופן אחר: דקשה לרש"י מנא ליה דשונאי בצע ששונאים אפילו ממונם בדין, דלמא דווקא ששונאים ממון אחרים בדין, זהו שונאי בצע?
אלא דידוע אזהרת הקב"ה למשה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע", והנה משה לא מצא רק קצת מעלות, ואיזה מעלות (אשר) לא מצא, ובתוכם "שונאי בצע" (לא מצא), ואפילו הכי שם דיינים' אפילו בלא מעלה שונאי בצע.
והשתא הגע עצמך אם שונאי בצע הוא פירושו ששונאים ממון אחרים בדין, והנה אם משה לא מצא שונאי בצע ואעפ"כ הושיב דיינים, נמצא כשר הדיין אפילו אוהב ממון אחרים.
וקשה: הא גמרא ערוכה היא: "כל דיין דמפקי מיניה ממונא בדין, היינו שאוהב ממון אחרים לאו דיין הוא", היינו אסור לו להיות דיין, אלא בוודאי הוא כפירש"י שונאי בצע ששונאים את ממונם בדין, אפילו ממונם, וכ"ש ממון אחרים.
והנה אם משה לא מצא שונאי בצע, היינו לא מצא שיהא שונא ממון שלו, והושיב דיינים שאוהבים ממון שלהם, אבל ממון אחרים בוודאי שונאים, והשתא שפיר הדא הוא דאמרינן: "כל דיין דמפקי מיניה ממונא" וכו', ודוּק.
הערות שוליים עריכה
- ^ שמות יח כא.
- ^ בבא בתרא נח ב. דהיינו: אם הזמינו דיין לדין, וחייבו אותו, הוא פסוק לדין, כיון שהתברר שהממון שיש בידו שייך לחבירו, ו"דגזלן פסול לדין, שיעוות הדין בשביל שוחד" – רש"י.
- ^ דהיינו: מה רש"י מביא את הגמ' לדוגמא של שונאי בצע ששונאים אפילו את ממונם, הרי הגמ' מדברת כשתבעו דיין לדין, וחייבו אותו, כיון שנפסק שהוא לא צודק, והממון שיש לו, שייך לחבירו. וע"ז הגמ' אומרת שדיין כזה שחומד ממון חבירו, פסול לעדות, אבל מנין לנו ראיה מהגמ' שדיין צריך לשנוא גם את ממון עצמו.
- ^ רבי קלונימוס קלמן הברקשטן: רב ור"מ בקהילות בלבוב, אוסטרה ובריסק. בשנים רס"ג-רס"ח (1503-1508) כיהן כראש ישיבה בלבוב. בשנת רס"ח (1508) נתמנה כרב וראש ישיבה באוסטרה, משם נתמנה לאב"ד בקהילת בריסק. משם עלה לארץ-ישראל והיה הרב הראשון לעדת האשכנזים בירושלים ובארץ הקודש. עיין במזכרת לגדולי אוסטרהא עמוד 50.