קהלת משה ז ז
מדרש: איזן ותיקן וחיקר ודרש, כך אמר שלמה:[1] דרשתי וחקרתי על כל טעמי המצות ומצאתי בהם טעם, כיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי "אחכמה והיא רחוקה ממני"[2].
הקושיא מפורסמת: למה שפת יתר "דרשתי וחקרתי על כל טעמי המצות"[3].
ותירץ הגאון ר' משה חריף[4], דהסיגנון יהא כך: משום דשלמה מצא טעם על כל המצות משום הכי ליכא טעם על פרה, ואי לא מצא טעם אפילו על מצוה אחת, היה טעם לפרה אדומה.
דהנה קשה: הא יש טעם על פרה אדומה תבא אמו ותקנה צואת בנה[5], היינו דמכפרת על מעשה עגל[6]? אלא דזה ליתא, כיון דפרה במרה נצטווה, ומרה היתה קודם העגל, ולא שייך להכין תיקון קודם החטא.
אלא מנלן דפרה במרה נצטווה, משום דכתיב: "שם שם לו חוק"[7], "חוק" זה פרה אדומה[8], דהיא חוקה בלא טעמא. אבל אם אי אשכחן מצוה אחריתי בלא טעם, הוי מצי למימר דחוק קאי על מצוה זו[9], ופרה היתה אחר העגל, ויש לה טעם[10].
לזה אמר המדרש: כך אמר שלמה, דרשתי וחקרתי על כל טעמי המצות ומצאתי בהם טעם, והוצרך למימר מלת "חוק", על פרה אדומה, והיתה קודם העגל, ולית לה טעם, לזה אמר שלמה אחכמה[11] וגו', ודוּק היטב.
הערות שוליים
עריכה- ^ הלשון בבמדבר רבה יט ג: אמר שלמה: על כל אלה (= כל המצות) עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני":
- ^ קהלת ז כג.
- ^ לכאורה קושיתו היא מדוע כתוב: "דרשתי וחקרתי על כל טעמי המצות ומצאתי בהם טעם", שיכתבו: "דרשתי וחקרתי את המצות ומצאתי בהם טעם"? שהרי חייבים לכתוב שדרשתי וחקרתי את טעם המצות, כדי להדגיש שבכל המצות יש טעם, ואילו בפרה אדומה לא מצא טעם, אלא הקושיא על הכפל לשון "את כל טעמי המצות" כמו שכתבנו.
והתירוץ הוא כמו שכותב בהמשך, שהמדרש בא להדגיש, שהסיבה שלפרה אדומה אין טעם, הוא כיון שלכל המצות יש טעם, והא בהא תליא. - ^ ר' משה בן ישראל, המכונה ר' משה חריף. הוא היה יליד לבוב ובימיו התאחדו שתי הקהילות (בתוך העיר ומחוץ לעיר) לשם מינוי רב הכולל, והוא היה רב הכולל הראשון לשתי הקהילות (נפטר בשנת תס"ב - 1702).
- ^ ילקוט שמעוני חקת: "מפני מה כל הקרבנות באים זכרים והיא נקבה, אמר רבי אייבו משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל".
וצ"ע: מה הכוונה "תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל", הרי פרה אדומה באה לטמא מטומאת מת כמבואר בפרשת חוקת, ולא לכפר את חטא העגל? ונראה שלפי רבי יוסי שאומר (עבודה זרה ה א) "לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון"? מובן, שהרי חטא העגל הביא מיתה וטומאת מת לעולם, לכן פרה אדומה מטהרת את הטומאת מת שהעגל הביא. ומה שכתוב: "תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל", אין הכוונה שהפרה מכפרת ממש את חטא העגל, אלא שהיא מכפרת את הטומאה שהעגל גרם. אבל לפי ת"ק שסובר (שבת קמו א) שגם אחרי מתן תורה לפני חטא העגל היה מיתה, והיו צריכים פרה אדומה, אלא מ"ת גרם שפסקה זוהמתן, וחטא העגל החזיר את זוהמתם, צ"ע. - ^ וצ"ע: שמה שפרה אדומה היא "חוק", הוא לא על הטעם למה הקב"ה נתן מצות פרה אדומה, אלא על מה שאפר פרה מטהר טמאים ומטמא טהורים. וכמו שמובא בתנחומא חוקת ז: "רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם, וכתיב בהן חוקה. וכו' פרה אדומה, דתנן: כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, מטמאין בגדים, והיא גופה מטהרת בגדים, וכתיב בה חקה, זאת חקת התורה".
- ^ שמות טו כה.
- ^ כן איתא ברש"י שמות (שם): "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין".
- ^ צ"ע: הרי אפילו אם נמצא איזה מצוה בלא טעם, א"א להעמיד את הפסוק "שם שם לו חוק ומשפט" במצוה זו. שהרי מה שאנו אומרים ש"חוק" הוא פרה אדומה, כיון שיש קבלה לחז"ל שישראל הצטוו בעשרה מצות במרה, ואחד מהם הוא פרה אדומה לרש"י, או כיבוד אב ואם לגמ' (עיין הערה הבאה), אבל להעמיד בכל מצוה שאין לה טעם א"א. ועוד: המדרש תנחומא חוקת ח אומר: "רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אני מגלה לך טעם פרה. אבל לאחרים, חקה", ואם משה ידע את טעם פרה אדומה, ששלמה לא ידע, ק"ו שידע את טעם כל חוקי התורה, וא"כ איך משה רבינו יסביר מה שכתוב "שם שם לו חוק ומשפט", הרי לכל המצות יש טעם? בהכרח התורה מדברת לפי ההבנה של כל עם ישראל, לא על אנשים מיוחדים כמשה וכשלמה, (לעם ישראל יש חוקים ומשפטים, ואלו למשה אין חוקים, ולשלמה יש רק חוק אחד "פרה אדומה"), ואיך עם ישראל יעמידו את הפסוק "שם שם לו חוק ומשפט", האם הם יעשו גורל בין כל החוקים ויבחרו איזה חוק, בהכרח יש להם קבלה על איזה מצות מדובר.
- ^ כוונתו שהרי מה שרש"י כותב שבמרה נצטוו על פרה אדומה הוא לא פשוט, שהרי יש דעות לא כך.
בסדר עולם רבא פרק ה איתא: "מים סוף נסעו למרה שנאמר ויבאו מרתה וגו' ואומר (שמות טו כה) שם שם לו חוק ומשפט. שם נתנו לישראל עשר מצות שבעה מהן שנצטוו לבני נח הוסיפו עליהם ישראל באותה שעה שבת ודינין וכבוד אב ואם".
וכן איתא בסנהדרין נו ב: "והתניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין דכתיב: (שמות טו כה) שם שם לו חוק ומשפט, שבת וכיבוד אב ואם דכתיב: (דברים ה יא) כאשר צוך ה' אלהיך, ואמר רב יהודה: כאשר צוך, במרה".
וכיון שכך, לפי רש"י שהצטוו במרה בהכרח אין טעם פרה אדומה כמו שאומר ר' אייבו (הערה 5) "תבוא אמו ותקנח הצואה", אלא פרה אדומה היא חוק, ור' אייבו סובר כגמ' בסנהדרין שבמרה לא הצטוו בפרה אדומה, אלא שבת ודינין וכבוד אב ואם. (וצ"ע הרי מצות אלו הם לא חוק, שהרי יש להם טעם פשוט).
והמדרש מסתפק בזה, האם פרה אדומה הצטוו במרה, והיא חוק. או הצטוו אחר חטא העגל והיא לא חוק. והמדרש פושט את ספיקו כמבואר בהמשך. - ^ וצ"ע על רש"י פרשת חוקת (במדבר י"ט ב) שכותב: "זאת חקת התורה" – "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". דהיינו: פרה אדומה היא חוק. וממשיך וכותב: "פרה אדמה" – "משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל". דהיינו: פרה אדומה היא עם טעם?