קהלת משה ה יד

<< · קהלת משה · ה · יד · >>

"גם את הארי וגם את הדוב הכה עבדך, והיה הפלשתי כאחד מהם"[1].

הקושיות רבו:
א. וכי בשביל שהכה הארי ואת הדוב בטוח הוא שיכה את הפלשתי הלא כל ישראל ביחד לא ינוסו מפני הארי והדוב ומפני הפלשתי נסו כולם, דכתיב: "ויראו מאוד ויחתו מפניו"?[2]
ב. ועוד קשה מלת "כאחד מהם" על צד הדמיון, משמע שהפלשתי יותר גרוע מהם, כי בלשון אשכנז היא: "כאחד מהם – שִיעֶר ווִי אֵיינֶער פוּן זֵיי" [= לא פחות מאחד מהם]?[3]

ושמעתי בשם איזה גאון: דהנה ידוע מאמר הגמ' שני צדיקים נתן להם הקב"ה סימן וחשו, מרדכי ודוד[4].
דוד אמר לא לחנם נזדמן לי ארי ודוב אלא כדי ללחום עם הפלשתי.
והיה קשה לדוד למה לי ארי ודוב הלא אם אוכל להכות הארי, בוודאי בפשיטות יוכל להכות הדוב? ועוד היה לי להזדמן בתחילה הדוב ואח"כ הארי?[5]

אלא דחדא קושיא מתורצת בירך חברתה, דצריך להיות תרווייהו וארי בתחילה, דאם יזדמן הדוב בתחלה ואח"כ הארי ידומה לדוד שהולך בהדרגה, כל המאוחר הוא גבור מקודם, כי ארי יותר גבור מדוב, נמצא הפלשתי יותר גבור מארי ודוב, ובוודאי היה דוד ירא לילך אל פלשתי, מה עשה הקב"ה הקדים את הארי לדוב, להראות כי כל המאוחד הוא יותר חלש מן הקודם, ונמצא הפלשתי יותר חלוש משניהם, וזה אמר דוד: "גם הארי והדוב הכה עבדך", היינו שנזדמן לי שני חיות ודווקא ארי בתחילה, ולמה לא דוב בתחילה, אלא להראות לי "והיה הפלשתי כאחד מהם", גרוע מכולם, ודוּק היטב.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שמואל א יז לו
  2. ^ שמואל א יז יא. לשון הפסוק: "וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה, ויחתו ויראו מאד".
  3. ^ הפשטות של הפסוק "והיה הפלשתי כאחד מהם", הוא כמו שכותב המצודות: "אבטח בה' שיהיה סוף הפלשתי כאחד מהם". והמקשן בפירוש כאן למד ש"והיה הפלשתי כאחד מהם", הכוונה דומה להם, לא כמותם, אלא פחות מהם, והוא הביא ראיה מאיך שתרגמו ביידיש את הפסוק הזה, "לא פחות מאחד מהם".
  4. ^ ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכז: "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך, זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז, שנים חשו ושנים לא חשו.
    משה נתן לו רמז ולא חש, יעקב נתן לו רמז ולא חש, דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו, משה מנין - שנאמר ושים באזני יהושע, אמרו יהושע מנחיל לישראל את הארץ, ובסוף היה משה עומד ואומר ואתחנן אל ה'.
    יעקב מנין - והנה אנכי עמך ושמרתיך, ולבסוף ירא ומתפחד שנאמר ויירא יעקב מאד, אלא אמר שמא יגרום החטא.
    דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר גם את הארי גם הדוב, אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות הללו, אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידין להנצל על ידי.
    מרדכי - נתן לו רמז וחש, שנאמר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו', אמר מרדכי וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לרשע הערל הזה, אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידין להנצל על ידה".
  5. ^ השאלה הראשונה: הרי הקב"ה זימן את את הדוב והארי לסימן שהוא גבור ויושיע את ישראל, ובשביל סימן זה לא היה צריך לזמן לו בכלל את הדוב, כיון שאם הוא יכול להכות את הארי, ק"ו שיכול להכות את הדוב. השאלה השניה היא: אם יש סיבה שצריך לזמן את שניהם היה צריך לזמן לו כסדר החלש תחילה ואח"כ החזק ממנו.