קהלת משה ה ט
"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם",[1] ופירוש רש"י חנם בלא מצות. הרש"י זאת היא תמוה?[2]
ונראה: דאיתא בגמרא, אמר ליה אליהו אחוה דרב סלא חסידא לרב הונא: מה בין לשמו ולא לשמו, אמר ליה: זיל מקמאי לא אכלתי בשרא דתורא"[3].
ופירש רש"י: לדחות בעלמא אמר ליה כן. והתוס' פירש: כי התורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם, וצריך לאכול בשר מי שלומד תורה[4].
וזה אמרו ישראל "זכרנו את הדגה שאכלנו במצרים חנם", ולא צריך לן בשר, כי במצרים היה חנם בלא מצות, ולא היה לנו תורה, אבל עכשיו שקבלנו את התורה, "מי יאכילנו בשר",[5] כי התורה מתשת כחו שלאדם, ודוּק.
הערות שוליים עריכה
- ^ במדבר יא ה.
- ^ ברש"י איתא הכי: "אשר נאכל במצרים חנם" – "א"ת שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר: (שמות ה יח) ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם, ומהו אומר חנם, חנם מן המצות (ספרי).
והשאלה היא: א. למה הם אמרו שאכלו את הדגה חנם בלא מצות, מה זה משנה? ב. מה הקשר למה שהם אמרו פסוק קודם (במדבר יא ד) "מי יאכלנו בשר"?
ועצם ראית הספרי מ"ותבן לא ינתן לכם" צ"ע, א. שהרי משם משמע הפוך, שתמיד הם קבלו תבן, רק כיון שפרעה ראה שעם ישראל נרפים, הוא לא נתן להם תבן. ב. מה הקשר בן עבודה לאוכל, פרעה העביד את בנ"י, וחלק מעבודה היתה שיאספו תבן, אבל לאכול חייבים לאכול. ג. מדוע צריך להביא ראיה שחנם הוא מהמצות מתבן, אפשר לומר פשוט שא"א לומר שחנם הוא כפשוטו, שהרי בנ"י עבדו, ותמורת העבודה קבלו אוכל, הם לא קבלו אוכל חנם. - ^ לשון גמ' זו לא מצאנו. מצאנו גמ' בפסחים סב ב. "רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: רבי, מה בין לשמו ושלא לשמו, לאוכליו ושלא לאוכליו?" (מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול, לאוכליו ושלא לאוכליו כשר – רש"י). עיי"ש מה שענה לו, אבל לא ענה לו: "זיל מקמאי לא אכלתי בשרא דתורא".
- ^ לא מצאנו רש"י ותוספות כאלו. יש גמ' בבא קמא עא ב. שאחד האמוראים עונה לחברו: "והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא". (לא דקדקתי טעמו של דבר – רש"י. ובתוס' - דלא אכלי בשרא דתורא – שרוי בתענית היה).
- ^ במדבר יא ד.