קהלת משה ד ד
"אל תרגזו בדרך"[1].
ופירש רש"י: אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגזו עליכם הדרך"[2].
והקשו המפרשים: הלא יעקב אכל מילי אזהר אפילו על צינים ופחים[3], ולמה לא הזהיר את בניו בלכתם למצרים שאל יתעסקו בדבר הלכה[4]?
ותירץ ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי:[5] דאיתא בגמרא גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שהרי על כ"ב שנה שהיה יעקב בבית לבן, נתעכב יוסף כ"ב שנה במצרים, ועל י"ד שנה שלמד בשם ועבר, לא נענש[6].
הגע עצמך אימתי נתברר הדבר "שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, אחר מציאת יוסף, שראינו שלא נתעכב רק כ"ב שנה, ולא יותר[7]. אבל קודם מציאת יוסף לא בררנו שגדול תלמוד תורה, ואפשר מצד הסברא כיבוד אב גדול מתלמוד תורה, כי הוקשה כבודם לכבוד המקום[8].
והנה יעקב ששלח את בניו למצרים קודם מציאת יוסף, לא היה צריך להזהיר אותם "אל תרגזו בדרך", אל תתעסקו בדבר הלכה, כי השבטים ממילא יעשו זאת כדי לקיים כיבוד אב שיבואו מהר לביתם, אבל כשחזרו ממצרים אז נמצא יוסף, ומוכח דתלמוד תורה גדול מכיבוד אב, לפיכך הזהיר אותם יוסף "אל תרגזו בדרך", אל תתעסקו בדבר הלכה, ודוּק:
הערות שוליים עריכה
- ^ בראשית מה כד
- ^ שמא מטרדת הדבר הלכה, יתעו בדרך. (רש"י תענית י ב). המהרש"א שם מבאר: שאם יתעו בדרך, התעכבו להגיע לאביהם, ויוסף רצה שיגיעו מה שיותר מהר לאביהם לבשר לו שהוא אדון לכל מצרים, כמו שכתוב: ([[מ"ג בראשית מה ט|שם ט) "מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד". והמהירות לבשר הוא משום כיבוד אב ואם, שיעקב יצטער מה שפחות.
- ^ על הפסוק (בראשית מב לח) שיעקב אמר לבניו שרצו להוריד את בנימין למצרים: "ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך", אומרת הגמ' (כתובות ל א): שיעקב הזהיר אותם על כל הסכנות שיכולות לקרה לבנימין בדרך, סכנת אריה וגנבים, סכנת צינים ופחים, וכו', ולכן הוא לא רצה שיקחו אותו אתם.
התורה מספרת שיוסף הזהיר את האחים "אל תרגזו בדרך", שהיא אזהרה ששייכת לכל האחים. ויעקב הזהיר מחשש סכנה ששייך רק לבנימין ולא לאחים, כמו שאמר "וקראהו אסון בדרך" לבנימין. ולכן מקשה ר' יונתן: מדוע יעקב לא הזהיר את בניו באזהרת יוסף, ששייכת לכל האחים.
וצ"ע: א. מדוע יוסף לא הזהיר את האחים משום סכנת הדרך? ב. מדוע יעקב חשש רק שבנימין יצא לדרך מחשש לסכנת הדרך וכנ"ל, ולא חשש על כל האחים שיצאו לדרך? ונראה: שהרי הם היו עשרה אחים, ולא סתם אנשים אלא מאד חזקים, ולכן יעקב לא חשש שהאחים יצאו לדרך משום אריה וגנבים, ומשום צינים ופחים הוא גם לא חשש, כיון שזה לא סיבה לא לצאת לדרך משום צנים ופחים. ולכן יוסף לא הזהיר את האחים משום הנ"ל. אבל על בנימין יעקב חשש כמו שהירושלמי שבת פ"ב ה"ו אומר: "וקראהו אסון בדרך = בדרך אין בבית לא, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. - ^ שהרי יעקב רצה שהם יחזרו מה שיותר מהר עם שמעון ובנימין, והיה צריך להזהיר אותם שלא יעסקו בדבר הלכה, כדי שלא יתעו ויתעכבו בדרך, והדרך תקח הרבה זמן.
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו. וכאן הוא מוזכר בשם: "ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי".
- ^ מגילה טז ב.
- ^ דהיינו: שיוסף לא התעכב ל"ו שנים, כ"ב שנה על העכבה בבית לבן, וי"ד שנה על העכבה אצל שם ועבר.
- ^ בבא מציעא לב א.