קהלת משה ג כז
"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"[1].
[פירש רש"י:] אין חמושים אלא מזויינים, ד"א: וחמושים אחד מחמשה, כי ארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה, וחומשו יצאו ממצרים.
הקושיא מפורסמת: כיון דפירש רש"י דחמושים אין לו משמעות אחר רק מזויינים[2], (היכן) [איך] הוא אומר דבר אחר עוד משמעות?
ותירץ ר' יונתן: הסיגנון יהא כך. אמת הוא דחמושים אין לו פירוש אחר רק מזויינים, אלא דקשה קצת דליכא למימר מזויינים, לזה בא כמתרץ ד"א דחלק חומש יצאו ממצרים, והשתא אין חמושים אלא מזויינים.
דהנה איתא: "וירא בלק בן צפור את כל עשה ישראל לאמורי"[3], ופירש הזוהר: ישראל סבא.
והוא כתפל מבלי מלח[4].
ואמר הגאון הנ"ל, דהנה קשה: הא אמורי הוא סיחון ועוג מלך הבשן, ולמה לא ראה בלק רק נפילת סיחון היינו אמורי כנ"ל, ולא ראה מפלת עוג, הא עוג גבור היה יותר מסיחון, כי משה מתירא מאתו כדאמר לו הקב"ה: "אל תירא אותו"?[5]
אבל מתורץ, דהנה כתיב: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב"[6], ופירש רש"י: כי הוא החליף אומנתו חרב באומנות ישראל שאין כוחם אלא בפה, אף ישראל חלפו אומנותם באומנתו.
הקושיא עצומה: הלא בלעם חכם שבאומות היה, ולמה החליף אומנותו באומנות ישראל? אלא דבלק ובלעם ראו כי יעקב אבינו החליף אומנתו, דכתיב: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"[7], לכן שלח בלק אחר בלעם שגם הוא יחליף אומנתו, ויעקב היה נקרא ישראל, וזה מאמר הזוהר: "וירא בלק בן צפור את כל עשה ישראל לאמורי, היינו ישראל סבא", ולכן שלח אחר בלעם, ושפתים ישק.
אבל קשה: מפני מה יעקב החליף אומנתו ליטול בידו החרב אומנות עשו? אבל דאיתא בזוהר: שלצדיקים הותרה החרב ליקח, כנאמר: "הקול קול יעקב"[8], רצה לומר: כשהוא צריך, הותרה לו "והידים ידי עשו"שם, היינו החרב. ויעקב היה צדיק והותרה לו החרב, אבל בלעם היה רשע לא הותרה לו להחליף אומנתו.
היוצא לנו מזה, צדיקים רשאים ליקח החרב בידם, וזה ידוע דבשלשת ימי אפילה מתו כל הרשעים ונשתיירו ששים רבוא צדיקים, אשר ראו עין בעין את ה', והמה רשאים ליקח כלי זין, וזהו "אין חמושים אלא מזויינים" בכלי זיין.
וקשה: האיך לקחו ברכת עשו בידם, ולזה משני דבר אחר שיצאו א' מחמשה, וארבעה חלקים מתו בשלשה ימי אפילה, כל הרשעים [מתו], ונשתיירו ס' רבוא צדיקים, ורשאים ליקח החרב, ודוּק היטב.
הערות שוליים עריכה
- ^ שמות יג יח.
- ^ לשון רש"י הוא: "אין חמושים אלא מזויינים", משמע שפירוש המלה "חמושים" היא רק מזויינים.
- ^ במדבר כב ב.
- ^ דהיינו: מה שהזוהר הסביר שירא בלק בן צפור הכוונה "ישראל סבא", אין לו טעם והסבר, והוא כמו אוכל תפל בלי מלח.
- ^ צ"ע שאלתו, שהרי מה שכתוב: "את כל עשה ישראל לאמורי", הכוונה לסיחון ועוג, ולא רק לסיחון. וכן הוא ברש"י: "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי" – "אמר: אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם, לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויגר מואב".
אולם בדעת זקנים מבעלי התוספות מפרש כר' יונתן: "את כל אשר עשה ה' לאמורי" – לסיחון מלך אמורי, ומה סיחון שנצח מלך מואב, לא היה יכול לעמדו לפניהם, אני על אחת כמה וכמה".
למעשה גם בפרשת חוקת וגם בפרשת דברים, כשתואר המלחמה עם סיחון ועוג, על סיחון כתוב: "מלך האמורי", ועל עוג כתוב: "מלך הבשן". אבל בפרשת דברים אחרי שמתוארת המלחמה אתם, משה רבינו אומר לבני ישראל: (דברים ג ח) "ונקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי", כאן שניהם נקראים אמורי, כדברי רש"י. - ^ במדבר לא ח
- ^ בראשית מח כב.
- ^ בראשית כז כב.