קהלת משה ג י
"ולא עצבו מימיו לאמר, מדוע ככה עשית"[1].
והנה קשה על דוד, חסיד המנעים זמירות לקונו, למה לא הוכיח את אדוניהו?
ותירץ ר' יונתן דהסיגנון כך: באיזה אופן יכול האב להוכיח להבן כשהבן אין לו תרוץ, אבל אם הבן יש לו תרוץ, ואומר לאב אתה גרמת לי שאהיה רשע לא יוכל האב להוכיחו.
והנה ידוע מהמדרש אדוניהו נמי היה בן יפת תואר.
וידוע דכל הנושא יפת תואר סופו להיות בן סורר ומורה[2], ולא יכול דוד להוכיח אותו, כי יאמר לו אתה גרמת לי בלקיחתך יפת תואר.
וזהו מאמר (הגמרא) [הפסוק] "ולא עצבו אביו מימיו", היינו שלא הוכיחו, [ומדוע?] (ו)מתרץ הפסוק: "לאמר מדוע ככה עשית", ר"ל שישיב אדוניהו לדוד, מדוע אתה ככה עשית, שלקחת יפת תואר, ואתה הגורם וכו'.
הערות שוליים
עריכה- ^ מלכים א א ו. ועיין מדרש תנחומא שמות א: "וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה דכתיב (מלכים א א) "ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, וגם הוא טוב תואר מאד, ואותה ילדה אחרי אבשלום", והלא אבשלום בן מעכה, ואדניה בן חגית, ומהו ואותו ילדה אחרי אבשלום? אלא מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום, יצא לתרבות רעה, וכתיב באדוניה "ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית", לפיכך יצא אף הוא לתרבות רעה".
- ^ סנהדרין קז א. "דסמיך ליה (לפרשת יפת תואר) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, (דברים כא יח) [ודורשים] כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה".