קב הישר/א

"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה" (מִשְׁלֵי ג, יט). מִקְרָא זֶה בָּא לְהוֹדִיעַ, שֶׁעִקַּר תִּפְאֶרֶת הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה הוּא, כְּשֶׁהוֹלִידוּ וְהִצְמִיחוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת וִיסוֹד וּמָקוֹר. וּבַזֹּאת יִתְהַלֵּל הֶחָכָם וְיִתְפָּאֵר הַמֵּבִין, כְּשֶׁפּוֹעֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ מַה שֶּׁהוּא תַּכְלִית גָּדוֹל וְתוֹעֶלֶת לְנִשְׁמָתוֹ, הַחֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּנְתָנָהּ אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא קָרוּץ מֵחֹמֶר, כְּדֵי לְקַשְּׁטָהּ בְּקִשּׁוּטִין נָאִים וּמְהֻדָּרִין, בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּבִדְרָכָיו הַיְשָׁרִים, וּלְהַחֲזִירָהּ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא זְמַן פְּקֻדָּתָהּ שֶׁל נְשָׁמָה לָשׁוּב בֵּין נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים בְּעֹז וּבְחֶדְוָה. וְעַל חָכְמָה זוֹ נֶאֱמַר (קֹהֶלֶת ז, יב): "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמּוֹלִיד בְּחָכְמָתוֹ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, כִּי אִם תֹּהוּ וְהֶבֶל וָרִיק, וְהַגּוּף יִהְיֶה כָּלֶה וְאָבֵד, וְכָל תַּאֲווֹתָיו וַהֲנָאוֹתָיו כְּלֹא הָיוּ, מַה יִּתְרוֹן בְּחָכְמָה זוֹ?! וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, כְּשֶׁהָאָדָם מוֹלִיד בְּחָכְמָתוֹ פְּעֻלַּת שָׁוְא וָשֶׁקֶר, וְעִנְיָנִים רָעִים וּמְקֻלְקָלִים, שֶׁלֹּא כְּדִין וְדַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, אָז עוֹשֶׂה כְּתָמִים וּפְגָם בְּנִשְׁמָתוֹ. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ הַחָכְמָה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ הַבִּינָה, הַגּוֹרֵם לִנְשָׁמָה דִּילֵיהּ צַעַר וְגִלְגּוּלִים קָשִׁים וּמָרִים וְיִסּוּרִים בַּגֵּיהִנָּם, וְנִדְחֵית מִפַּרְגּוֹדָא קַדִּישָׁא בְּחֶרְפָּה וּבְבוּשָׁה גְּדוֹלָה.
עַל כֵּן עֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל מִי אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה, לְהַכְנִיעַ לְבָבוֹ הַקָשֶׁה, וְיִקַּח פְּנַאי לְעַצְמוֹ לְהִתְבּוֹדֵד בְּמָקוֹם מֻצְנָע, שֶׁתִּפֹל עָלָיו הַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְאֵימַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיַחֲשׂב בְּיָמָיו וּשְׁנוֹתָיו אֲשֶׁר כְּבָר עָבְרוּ וְחָלְפוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, וְכָל יוֹם וָיוֹם זְמַנּוֹ מִתְקַצֵּר וּמִתְקָרֵב אֶל יוֹם הַפְּרִידָה, שֶׁהוּא יוֹם הַמָוֶת, אֲשֶׁר מִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ?! כִּי הוּא שָׁט וּבָא כַּנֶשֶׁר, פֶּתַע פִּתְאֹם, וְהַשְּׁלוּחֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אָצִים וּמְמַהֲרִים לְהָבִיאוֹ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה וּמַחְשָׁבָה, וּבִלְתִּי וִתוּר מְאוּמָה. וַי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין! וַי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה!
וְכָל לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, מַה שֶּׁמָּרַד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִכְעִיס לְפָנָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ, בְּמָקוֹם גָּלוּי וּבְמָקוֹם נִסְתָּר, כִּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ, וּבִשְׁעַת הַדִּין כֻּלָּם עוֹמְדִים וּמְעִידִים בְּפָנָיו, בְּאֵיזֶה יוֹם וּבְאֵיזֶה שָׁעָה נַעֲשֵׂית הָרָעָה, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם.
וּבוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁמָּצָאתִי כָּתוּב בַּסֵּפֶר "אוֹתִיּוֹת דְּרַבִּי עֲקִיבָא", כִּי יֵשׁ מַלְאָךְ אֶחָד, עוֹמֵד סָמוּךְ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, וְרוֹאֶה מַעֲשִׂים שֶׁל בְּנֵי אָדָם וּמַכְרִיז לְמַלְאָךְ אַחֵר, וְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַשֵּׁנִי מַכְרִיז הַכְּרוּז לִפְנֵי פַּרְגּוֹדָא קַדִּישָׁא, וּמֵחֲמַת קוֹל כְּרוּז זֶה, מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂין עֲבֵרוֹת, מִתְרַחֲקִים מִשָּׁם כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁרוֹצִים לוֹמַר שִׁירָה, עַד שֶׁמְּטַהֲרִין אֶת הַמָּקוֹם בִּטְבִילוֹת.
אוֹי לָנוּ! קַל וָחֹמֶר, אִם מֵהַמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹמְעִין כְּרוּז הָעֲבֵרָה, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְרַחֲקִים וּמְטַהֲרִים הַמְּקוֹמוֹת — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ הָעֲבֵרָה, וְקַל וָחֹמֶר הַבֶּן אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה בְּעַצְמוֹ.
וְאַל יֹאמַר הַבֶּן אָדָם: יִתְמַרְמֵר לִבִּי בְּקִרְבִּי, וַי לִי! אֵין לִי תְּרוּפָה עוֹד, שֶׁהִרְבֵּיתִי לַחֲטֹא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַדְּרַבָּה, תַּחֲשֹׁב בְּדַעְתְּךָ, כִּי ה' אֱלֹקֵי הָעוֹלָם הוּא מֶלֶךְ רַחֲמִים, כַּפָּיו וְיָדָיו פְּרוּשׂוֹת לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה, וּבִפְרָט מֵעַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וְתֵכֶף כְּשֶׁיִּקַּח הָאָדָם פְּנַאי לְעַצְמוֹ וּמִתְבּוֹדֵד כָּךְ, אָז בְּוַדַּאי אֱלֹקִים יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ לִגְדֹר גָּדֵר עַל לְהַבָּא, וְיִהְיֶה ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ. וְיֵשׁ לוֹ לְהַבֶּן אָדָם בְּעַצְמוֹ לִרְאוֹת לְיַשֵּׁר הַמְּסִלָּה וּלְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת. וְאַל יִהְיֶה מֵקֵל לְעַצְמוֹ לוֹמַר: זֶה הוּא עֲבֵרָה קַלָּה, וְאֵין כְּדַאי לַחֲרֹט בָּזֶה אוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְאַנִּיחַ אֶת הַקַּלִּים, וְאֶתְבּוֹנֵן עַל הַחֲמוּרוֹת לְתַקֵּן. כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן, וַאֲפִלּוּ עַל דִּבּוּר קַל.
וּבוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב הֶחָסִיד, בַּסֵּפֶר "רֶכֶב אֵלִיָּהוּ", מַה שֶּׁאֵרַע בְּיָמָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין שְׁאַָרֵי נָשִׁים, וְהָיוּ מְסַפְּרִים אִשָּׁה אַחַת עִם חֲבֶרְתָּהּ בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁל דִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִתֵּן עַל מַעֲשָׂיו, וּפָתְחָה אִשָּׁה אַחַת בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק וְאָמְרָה: וַאֲנִי בְּבוֹאִי לִפְנֵי יוֹם הַדִּין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתִי: לָמָּה עָשִׂית כָּךְ? אֶעֱשֶׂה אֶת עַצְמִי אִלֶּמֶת, שֶׁלֹּא אוּכַל לְהָשִׁיב. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית אִלֶּמֶת עַד יוֹם מוֹתָהּ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הֲרֵי מוּכָח שֶׁהַדִּבּוּר סָלִיק לְמַעְלָה וְעוֹשֶׂה רשֶׁם.
וְאַל יַחֲשֹׁב וִידַמֶּה הָאָדָם לוֹמַר אַחֲרֵי חֶטְאוֹ וּפְעֻלּוֹת שָׁוְא שֶׁעָשָׂה, יֵשׁ לוֹ כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה וְעשֶׁר וּבַרְיוּת גּוּפוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה לֹא יַחֲרִיד לוֹ חֲרָדָה. אַדְּרַבָּה, עָלָיו נֶאֱמַר (רְאֵה קֹהֶלֶת ה, יב): "יֵשׁ עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, וּבְפַעַם אַחַת יִשָּׁפֵךְ חֲרוֹן אַף ה' עָלָיו, וּבוֹא יָבוֹאוּ עָלָיו בַּעֲלֵי חִצִּים וְדִינִים קָשִׁים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, בְּלִי חֲנִינָה וְחֶמְלָה.
בֶּן אָדָם, בֶּן אָדָם! אִם אַתָּה יוֹדֵעַ, כַּמָּה שֵׁדִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא, הָאוֹרְבִים עַל רְבִיעִית הַדָּם שֶׁבְּלֵב הָאָדָם — בְּוַדַּאי הָיִיתָ מְשַׁעְבֵּד גּוּפְךָ וְנִשְׁמָתְךָ לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ!
וְהִנֵּה כְּתִיב (אֵיכָה ג, כג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" — בְּכָל בֹּקֶר בְּהָקִיץ מִשְּׁנָתוֹ נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיָדוּעַ, כִּי תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם, עַל מְנָת לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וּמִצְווֹת ה'. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ תֵּכֶף בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וִיצַיֵּר בְּשִׂכְלוֹ אֵיךְ הָיָה לְיִשְׂרָאֵל טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת כְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּהַר סִינַי בְּאֵימָה וְיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ, וְהַר סִינַי עָשַׁן מִפְּנֵי הָאֵשׁ, אֲשֶׁר יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו בְּרִבְבוֹת מַלְאָכִים וְקוֹל הַשּׁוֹפָר, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, הָיָה הַסַּרְסוּר בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה הָאָדָם זָרִיז שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר שֶׁל קְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן כָּתַב הָרַב בַּעַל "סֵדֶר הַיּוֹם", שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁיָּקִיץ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ יֹאמַר: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". וְאַחַר כָּךְ יְנַקֶּה אֶת גּוּפוֹ וְיִטֹּל יָדָיו, וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ בִּזְרִיזוּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל.
וּבִהְיוֹת יָדוּעַ, כִּי אֲוִירָא דְּעָלְמָא מָלֵא מִסִּטְרָא אָחֳרָא, וּבְיוֹתֵר הַמְקַטְרְגִים, הַנַּעֲשִׂים מֵחֲטָאִים וּפְשָׁעִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, מְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, בָּאֲוִירָא, כַּנִּזְכָּר כַּמָּה פְּעָמִים בַּזֹּהַר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת יִתְדַּבְּקוּ הַחִיצוֹנִים בְּזֶה הָאָדָם שֶׁמְּמַהֵר לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת — לָזֶה צָרִיךְ לֵידַע מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (חֵלֶק ג דַּף רסג, ב), כִּי לְצַד שְׂמֹאל בַּפֶּתַח יֵשׁ סִטְרָא אָחֳרָא חַד, וְעָלָיו נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ד, ז): "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", וְהַמְּזוּזָה הָרוֹמֶזֶת עַל שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא קָבוּעַ מִיָּמִין, וְסִימָן (קֹהֶלֶת י, ב): "לֵב חָכָם לִימִינוֹ", וְשָׁם מְקוֹמָהּ, וְהִיא נִקְרֵאת "רָחֵל". וְאִלְמָלֵא שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, לֹא הָיָה יָכוֹל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לֵילֵךְ, כִּי בְּצַד שְׂמֹאל עוֹמֵד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שָׁם, וְהִיא בְּרֶמֶז דִּילֵיהּ: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", בְּהִפּוּך אַתְוָן — רָאשֵׁי תֵּבוֹת רָחֵל, וְלָכֵן שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הוּא מַכְנִיעוֹ, וְעַל זֶה כְּתִיב (אִיּוֹב כב, כה): "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ".
אָמְנָם עִקַּר שְׁמִירָה צָרִיךְ מִמֶּנּוּ בְּצֵאתוֹ מִן פֶּתַח בֵּיתוֹ, לְבִלְתִּי יַדְבִּיק בַּסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהָבִיאוֹ לִידֵי חֵטְא, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן בַּפֶּתַח הַפְּנִימִי שֶׁבַּבַּיִת יְכַוֵּן בַּהֲנָחַת יָד עַל הַמְּזוּזָה, כִּי יֵצֶר בְּמִלּוּי אוֹתִיּוֹת הוּא: יוּ"ד צָדִ"י רֵי"שׁ — סוֹפֵי תֵּבוֹת שַׁדַּי. רְצוֹנִי לוֹמַר, שֶׁשֵּׁם שֶׁל שַׁדַּי הוּא טוֹב לְהִנָּצֵל מִיֵּצֶר הָרָע.
וּבְצֵאתוֹ מִבֵּיתוֹ יִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! חוּסָה נָא עָלַי, לְמַלְּטֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע וְכָל כַּת דִּילֵיהּ, אָמֵן". אוֹ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד', עַד 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ' (דְּבָרִים ו, ד־ט), וְאָז יִמָּלֵט בְּאוֹתוֹ יוֹם מִכָּל עָווֹן וְאַשְׁמָה.