ציצים ופרחים (יעב"ץ)/ז


ציצים ופרחים - להרב יעקב עמדין (יעב"ץ)

אותיות:  א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת

נספחים: הקדמת היעב"ץ הקדמת צוויבל דברי סיום מפתח חשבון ומלוי השמות


אות הזייןעריכה

מהדורת צוויבלעריכה

זבל גימטריא טל, שהוא משמין הארץ דלמטה. נגד הט"ל. יה"ו מלא גימטריא ט"ל. המשמין הארץ העליונה. ה"א אחרונה:

זבול גימטריא מ"ה הויה דאלפי"ן. הוא שאמר שלמה (מלכים א ח, יג) "בנה בניתי בית זבול לך":

זהב עיין דוד:

הנה לכאורה נראית סתירה בין דברי המקובלים. המייחסים הזהב (שהוא אדום) לגבורה ודין. כמו שאמר הכתוב (איוב לז, כב) "מצפון זהב יאתה". והכסף (שהוא לבן) לחסד. ובין הטבעיים המייחסים הזהב לשמש זכר (וכן הוא בספר הזהר סוף פרשת וירא120) וכן עוד בפרשת תרומה (דף קל"ח סוף ע"ב) המאור הגדול - דא מזבח הפנימי. דאיהו מזבח הזהב והכסף לירח נקבה.

ונראה לי שדברי שניהם צדקו יחדו. אכן הזהב מקורו מגבורה שבחסד. והכסף מוצאו מחסד שבגבורה. והבן כי ישר הוא. ועי' ספר הזהר פ' תרומה (ח"ב קמח, א).
ובזה מתיישבת עוד סתירה אחרת כיוצא בה. כי לפי דעת הזהר הזכר הוא בעל חסד ורחמים. שמקורם מים. והנקבה בעלת דין. ובנינה מגבורות. שהם אש. וכן ארז"ל (נדה לא, ב) שהיא קשה. לפי שנבראת מעצם. ולפי דעת הטבעיים. הדבר בהפך גם בזה. הזכר כולו אש. לכן הוא חזק ובעל כח ואמיץ לב. כאיש גבורתו. וישיש כגבור (ולכן גם בפי בעלי חכמת האמת. כמשל לשמש. שהוא ודאי זכר. ולהפך הנקבה חלושה רפויה ורכה. לב כמים. כמו שאנו רואים (וכן בכתוב (ישעיהו יט, טז) יהיה (לב) מצרים כנשים. וכתוב (נחום ג, יג) "עמך נשים בקרבך") לכן ביושר מייחסים ג"כ הטבעיים תגבורת המים והלחות ללבנה. שהיא ודאי נקבה שמימיית (וכאשר היא נקראת גם בפי כל המקובלים פה אחד) וממנה תולדות המים והקור ולחלוח האויר והגשמים. כאשר אנו רואים בעינינו ביחוד במולד. ולזה ג"כ הנקבה הארצית של בני אדם מתייחסת אליה בפי כל החכמים אלהיים. וטבעיים.

אמנם על פי הדברים האמורים למעלה. בוא יבוא הכל לנכון. וסרה הסתירה מעיקרה. והיינו נמי דאמור רבנן בספר הזהר [נשא קמ"ב ע"ב] דינין דדכורא תקיפין ברישא. ונייחין בסופא. ודנוקבא בהפוכא נייחין ברישא תקיפין בסיפא. וזה מפני שההתחלה לעולם נמשכת אחר המקום שממנה יצאה עתה. ובאה משם מדי עברה להתגלות מציאותה בעולם. ונדבק בה איכותה של אותה מדה במקרה. בשכבה אצלה בטרם היותה במדור התחתון שם לבש הזכר גאות עוז התאזר. והנקבה בהפך. שעה נתרכך קשיה והותלש ונתקרר חמימותה. שלא ישרף כל הנמצא המחודש הלזה שלנו. דלא יוקיד עלמא בשלהבוי דצדק. עד לבסוף מדי עלותם ושובם אל מקומם. מגמת פניהם למקורם ושרשם הראשון. לכן פושטים מלבושם המקרי אחת לאחת. עד שנראה ונרגש בכל אחד מהם תכונתו ומהותו העצמית. שדומה למחצב שממנו לוקחו ונתיסדו היינו דתנן נמי (משנה, ברכות ה, ב) גבורות גשמים:

זהר גימטריא ריב, דביה "שמעו הרים את ריב ה'" (מיכה ו, ב):

זית גימטריא אל אלהים מצפ"ץ121.

זך גימטריא כ"ז אותיות לשון הקודש: י' פעמים ז"ך גימטריא ר"ע. שע"י זכוך רב וצרוף י' פעמים. נפרד הרע והפסולת שהיה מעורב בטוב:

זכות גימטריא ב' פעמים גבורה. דבה תרי בתי דינין. מיימינים ומשמאילים. ופותחים בזכות:

זכר עיין ברכה:

זכירה גימטריא רחל <ה> [עם הכולל], כי היא בסוד ה' אחרונה בשם הויה. "רובע ישראל"122 היא (ורביעית ההין123) "אם דלת היא נצור עליה לו"ח ארז" (שיר ח, ט) (רבוע אהיה) "כארז בלבנון ישגא" (תהלים צב, יג).
גם עולה "יצחק מצחק" (בראשית כו, ח). (לעורר הזווג) ע"י כך גלף לה [הקב"ה] עיקר מטרון ונפקדה (בראשית רבה, נג) . זה שכתוב (בראשית ל, כב) "ויזכור אלהים את רחל". ע"י פקידת הזכר בחבור ה' אחרונה רביעית בשם הויה:

זמן מלא גימטריא החמ"ר, "היה להם לחומר" (בראשית יא, ג). הוא חומר ראשון. וגימטריא נברא כי הוא ודאי נברא. הזמן מחודש עם בריאת העולם והקפת הגלגל. הרבה טרחו בזה החוקרים. והמאמתים שבהם כך אמרו מסברא.
גם הוא גימטריא מה בן. מזווגם נמשך הזמן בודאי. שהם שמשא וסהרא דלעילא. הגורמים הקפת חמה ולבנה השמימיים. שמהם נולד הזמן:

זמר עם הכולל גימטריא אברהם שהוא התחיל לזמר לפניו. ולזמור נרמז לנכש עשבים רעים. "זמיר עריצים" (ישעיהו כה, ה):

זמרה מצד החסד היא. שהיא בתו של אברהם אבינו. בכ"ל שמה (בבא בתרא טז, ב). היא ד' יתר על שמו [של אברה"ם]. כי לנקבה הוסיף ב' צירים וב' דלתות. סך הכל רנ"ב (בכורות מה, א). כמנין איבריה:

זעיר מלא. גימטריא חסד גבורה. [עם הכולל] בירורי רפ"ח ניצוצין. מקבילו ממזר מסיגי מלכין קדמאה דמיתו. <משם יניקת הפסול ה>ידוע:

זעקה מקביל דקדושה גימטריא יעקב. שהוא משקיטה משכך הדין ומשתיקה124.

זער חסר י' הוא פלג גופא. בלא נוקביה. לכן היא גם היא "עז"ר כנגדו". משניהם יצא זר"ע אמת:

זקן גימטריא נקבה כי הזקן תשש כחו כנקבה. וזה שאמרו בספר הזהר (ח"ג קמב, ב) דינין דדכורא תקיפין ברישא. נייחין בסיפא. זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם (משנה, קנים ג, ו). ודנוקבא אפכא. אנ"י, מאי"ן תבוא (איוב א, ז). לפיכך תחלתה רחמים. ובהפרדה ממקורה נהפכה למדת הדין בסופה:

זקן ב' פעמים גימטריא שדי125:
מטטרון עבדו זק"ן ביתו (בראשית כד, ב). אין בית אלא אשה (יומא ב, א). ואין זק"ן אלא שקנה חכמה (קידושין לב, ב). תתאה. מקננא באופן. כתר עשיה. מלכות דיצירה.
וזהו "המושל בכ"ל". בתו של אברהם אבינו בכ"ל שמה (בבא בתרא טז, ב).
"אשר לו". כי הוא בסוד יסוד - אבר מה ואברהם זק"ן. וה' ברכו בכל. אז קנה חכמה לו למנה. ולכן בא הגימטריא של זקן כפול. לרמוז גם הנוקבא. שגימטריא שלה כמו כן בשוה.

עוד רומז כפל גימטריא זו. כי ב' פעמים זקן גימטריא מטטרון. הוא שר העולם ועם ו' אותיותיו. גימטריא נער. על דרך כל יתר כנטול (חולין נח, ב). ורבוי אחר רבוי אינו אלא למעט (מנחות לד, א). ועל פי זה נבין מה שאמרו רז"ל (חולין ס, א) על הפסוק (תהלים לז, כה) "נער הייתי גם זקנתי". פסוק זה שר העולם אמרו. שהוא נקרא "חנוך לנער" (משלי כב, ו). בסוד אלהים דקטנות. זהו "נער הייתי". "גם זקנתי" בסוד המוחין דגדלות. בהתעלותו בבריאה. שאז נקרא זקן. שקנה חכמה קנה בינה:

עוד זקן גימטריא חכמה בינה טוב. טוב הוא בדעת כנודע, מכריע עליון. "לצדיק כי טוב" (ישעיהו ג, י). "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי יט, ב). הרי כי על כן נקרא זקן. שקנה חכמה וזכה למוחין חב"ד:

זרע. עיין זער:

הערות צוויבלעריכה

  • הערה 120: עי' זוה"ק ח"א כ' ע"ב.
  • הערה 121: כ"ה בליקוטי תורה פרשת עקב ד"ה ארץ חטה.
  • הערה 122: בסידור שער הפנה מוסף לר"ה, בד"ה ומפני חטאינו כתב: ומספר רוב"ע ישראל, נראה לי שכיוונתי בזה לארבעה שמות הוי"ה אהי"ה אדנ"י צבאו"ת שהם תבנית המרכבה שהוא ישראל.
  • הערה 123: עי' זוהר שלח קס"ב ע"ב יוסף רביעאה איהו וגו' עלי' כתיב ונסכו רביעית ההין. ובהגהות רח"ו שם שהוא חלק רביעי עיי"ש. וע"ע בזוהר בלק ר"ד ע"א על פסוק ומספר את רובע ישראל.
  • הערה 124: בתורת הקנאות דף ע"א עמוד א' ז"ל: יעק"ב, זעק"ה, ב' פעמים גימטריא השטן, לפיכך נצחו, ושני שמות הללו [יעק"ב שט"ן] חושבן ישרא"ל, לכן נקרא ממנו כך אחר שנצחו. וגימטריא ב' פעמים ר"ע, עיין נחל י"ב [בבריכה י"ב בפי' ברכת המוהל].
  • הערה 125: שערי רוח הקודש שער ג'.

מהדורת ויקיטקסטעריכה

זבל - גימטריא טל. שהוא משמין הארץ דלמטה. נגד הט"ל -- יה"ו מלא‏[1] גימטריא ט"ל -- המשמין הארץ העליונה, ה"א אחרונה:


זבול - גימטריא מ"ה, הויה דאלפי"ן. הוא שאמר שלמה "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻול לָךְ" (מלכים א ח, יג):


זהב - עיין דוד:

הנה לכאורה נראית סתירה בין דברי המקובלים המייחסים הזהב (שהוא אדום) לגבורה ודין כמו שאמר הכתוב "מצפון זהב יאתה" (איוב לז, כב), והכסף (שהוא לבן) לחסד, ובין הטבעיים המייחסים הזהב לשמש זכר (וכן הוא בספר הזהר סוף פרשת וירא120 וכן עוד בפרשת תרומה דף קל"ח סוף ע"ב) "המאור הגדול - דא מזבח הפנימי" דאיהו מזבח הזהב, והכסף לירח - נקבה.
ונראה לי שדברי שניהם צדקו יחדו. אכן הזהב מקורו מגבורה שבחסד והכסף מוצאו מחסד שבגבורה. והבן כי ישר הוא. ועי' ספר הזהר פ' תרומה (ח"ב קמח, א).

ובזה מתיישבת עוד סתירה אחרת כיוצא בה. כי לפי דעת הזהר הזכר הוא בעל חסד ורחמים שמקורם מים. והנקבה בעלת דין, ובנינה מגבורות שהם אש. וכן אמרו רז"ל (נדה לא, ב) שהיא קשה לפי שנבראת מעצם. ולפי דעת הטבעיים הדבר בהפך גם בזה -- הזכר כולו אש, לכן הוא חזק ובעל כח ואמיץ לב - "כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ", "וישיש כגבור" (ולכן גם בפי בעלי חכמת האמת כמשל לשמש שהוא ודאי זכר). ולהפך הנקבה חלושה רפויה ורכה, לב כמים כמו שאנו רואים (וכן בכתוב: "יהיה (לב) מצרים כנשים" (ישעיהו יט, טז), וכתוב "עמך נשים בקרבך" (נחום ג, יג)). לכן ביושר מייחסים ג"כ הטבעיים תגבורת המים והלחות ללבנה שהיא ודאי נקבה שמימיית (וכאשר היא נקראת גם בפי כל המקובלים פה אחד), וממנה תולדות המים והקור ולחלוח האויר והגשמים כאשר אנו רואים בעינינו ביחוד במולד. ולזה ג"כ הנקבה הארצית של בני אדם מתייחסת אליה בפי כל החכמים אלהיים וטבעיים.

אמנם על פי הדברים האמורים למעלה - בוא יבוא הכל לנכון, וסרה הסתירה מעיקרה. והיינו נמי דאמור רבנן בספר הזהר (נשא קמ"ב ע"ב) דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא. ודנוקבא בהפוכא - נייחין ברישא תקיפין בסיפא. וזה מפני שההתחלה לעולם נמשכת אחר המקום שממנה יצאה עתה. ובאה משם מדי עברה להתגלות מציאותה בעולם. ונדבק בה איכותה של אותה מדה במקרה בשכבה אצלה בטרם היותה במדור התחתון שם לבש הזכר גאות עוז התאזר. והנקבה בהפך - שעה נתרכך קשיה והוחלש ונתקרר חמימותה. שלא ישרף כל הנמצא המחודש הלזה שלנו. דלא יוקיד עלמא בשלהבוי דצדק. עד לבסוף מדי עלותם ושובם אל מקומם. מגמת פניהם למקורם ושרשם הראשון. לכן פושטים מלבושם המקרי אחת לאחת. עד שנראה ונרגש בכל אחד מהם תכונתו ומהותו העצמית. שדומה למחצב שממנו לוקחו ונתיסדו, היינו דתנן נמי (משנה, ברכות ה, ב) "גבורות גשמים":


זהר - גימטריא ריב, דביה "שמעו הרים את ריב ה'" (מיכה ו, ב):


זית - גימטריא אל אלהים מצפ"ץ121.


זך - גימטריא כ"ז אותיות לשון הקודש:
י' פעמים ז"ך - גימטריא ר"ע. שע"י זכוך רב וצרוף י' פעמים נפרד הרע והפסולת שהיה מעורב בטוב:


זכות - גימטריא ב' פעמים גבורה, דבה תרי בתי דינין - מיימינים ומשמאילים. ופותחים בזכות:


זכר - עיין ברכה:


זכירה - גימטריא רחל <ה>‏[2], כי היא בסוד ה' אחרונה בשם הויה - "רובע ישראל" היא (ורביעית ההין). "אם דלת היא נצור עליה לו"ח ארז" (שיר ח, ט) (רבוע אהיה‏[3]), "כארז בלבנון ישגא" (תהלים צב, יג).
גם עולה "יצחק מצחק" (בראשית כו, ח) (לעורר הזווג). ע"י כך גלף לה [הקב"ה] עיקר מטרון ונפקדה (בראשית רבה, נג) . זה שכתוב (בראשית ל, כב) "ויזכור אלהים את רחל" - ע"י פקידת הזכר בחבור ה' אחרונה, רביעית בשם הויה:


זמן מלא‏[4] -

  • גימטריא החמ"ר, "היה להם לחומר" (בראשית יא, ג), הוא חומר ראשון.
  • וגימטריא נברא - כי הוא ודאי נברא, הזמן מחודש עם בריאת העולם והקפת הגלגל. הרבה טרחו בזה החוקרים, והמאמתים שבהם כך אמרו מסברא.
  • גם הוא גימטריא מה בן - מזווגם נמשך הזמן בודאי שהם שמשא וסהרא דלעילא, הגורמים הקפת חמה ולבנה השמימיים שמהם נולד הזמן:


זמר - עם הכולל - גימטריא אברהם שהוא התחיל לזמר לפניו. ולזמור נרמז לנכש עשבים רעים - "זמיר עריצים" (ישעיהו כה, ה):


זמרה - מצד החסד היא. שהיא בתו של אברהם אבינו, בכ"ל שמה (בבא בתרא טז, ב). היא ד' יתר על שמו כי לנקבה הוסיף ב' צירים וב' דלתות -- סך הכל רנ"ב (בכורות מה, א) כמנין איבריה:


זעיר - מלא - גימטריא חסד גבורה[5], בירורי רפ"ח ניצוצין. מקבילו ממזר, מסיגי מלכין קדמאה דמיתו. משם יניקת הפסול הידוע:


זעקה - מקביל דקדושה גימטריא יעקב, שהוא משקיטה, משכך הדין ומשתיקה124.


זער - חסר י' - הוא פלג גופא בלא נוקביה. לכן היא גם היא "עז"ר כנגדו". משניהם יצא "זר"ע אמת":


זקן - גימטריא נקבה, כי הזקן תשש כחו כנקבה. וזהו שאמרו בספר הזהר‏[6] דינין דדכורא תקיפין ברישא נייחין בסיפא. זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם‏[7]. ודנוקבא איפכא -- אנ"י מאי"ן תבוא, לפיכך תחלתה רחמים ובהִפָרְדה ממקורה נהפכה למדת הדין בסופה‏[8]:


זקן ב' פעמים - גימטריא שדי125. מטטרון עבדו זק"ן ביתו -- אין בית אלא אשה (יומא ב, א), ואין זק"ן אלא שקנה חכמה - תתאה. מקננא באופן -- כתר עשיה מלכות דיצירה. וזהו "המושל בכ"ל", בתו של אברהם אבינו בכ"ל שמה. "אשר לו" -- כי הוא בסוד יסוד - אבר מה. ואברהם זק"ן. וה' ברכו בכל. אז קנה חכמה לו למנה. ולכן בא הגימטריא של זקן כפול לרמוז גם הנוקבא שגימטריא שלה כמו כן בשוה.


עוד רומז כפל גימטריא זו. כי ב' פעמים זקן גימטריא מטטרון, הוא שר העולם. ועם ו' אותיותיו -- גימטריא נער. על דרך כל יתר כנטול (חולין נח, ב). ורבוי אחר רבוי אינו אלא למעט (מנחות לד, א). ועל פי זה נבין מה שאמרו רז"ל (חולין ס, א) על הפסוק "נער הייתי גם זקנתי" - פסוק זה שר העולם אמרו. שהוא נקרא "חנוך לנער" (משלי כב, ו) בסוד אלהים דקטנות. זהו "נער הייתי". "גם זקנתי" -- בסוד המוחין דגדלות בהתעלותו בבריאה, שאז נקרא זקן, שקנה חכמה קנה בינה:


עוד זקן גימטריא חכמה בינה טוב. 'טוב' הוא בדעת כנודע, מכריע עליון. "לצדיק כי טוב" (ישעיהו ג, י). "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי יט, ב). הרי כי על כן נקרא זקן, שקנה חכמה וזכה למוחין חב"ד:


זרע - עיין זער:

הערות ויקיעורכיםעריכה

  1. ^ יו"ד ה"א וא"ו
  2. ^ כך מובא במהדורת צוויבל. והיה נראה לי יותר הגיוני על פי המשך הדברים לגרוס ד', וצע"ע - ויקיעורך
  3. ^ א, א"ה, אה"י, אהי"ה
  4. ^ זי"ן מ"ם נו"ן
  5. ^ [עם הכולל] - צוויבל
  6. ^ (ח"ג קמב, ב) - צוויבל
  7. ^ (משנה, קנים ג, ו)
  8. ^ כוונתו אשר ספירת מלכות שנקראת 'אני' נובע ממקורו מספירת כתר שנקראת 'אין', לפיכך תחילת רחמים וסופה דינין, כנלע"ד - ויקיעורך