צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת כי תשא

<< · צידה לדרך מפרשות השבוע · פרשת כי תשא · >>

פרשת כי תשא: מי עשה את העגל?-שם ה' אינו מתייחד על הרעה

מעשה העגל'

פתיחה: יח וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:
העם: א וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
אהרן: ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְהָבִיאוּ אֵלָי:
העם: ג וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם, וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
אהרן: ד וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט
העם: וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אהרן: ה וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר:
העם: ו וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים, וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: ...
אהרן מתאר את אשר ארע: כא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה: כב וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא: כג וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: כד וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי, וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה: ...
העונש:לה וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן:
(ל"א, יח- ל"ב, א-ו, כא-כד, לה)

א. מי הוא עושה העגל?

אחת התמיהות הגדולות בפרשת חטא העגל היא מיהו עושה העגל? בפסוק המציין את עשיית העגל, שמו של עושה העגל נעדר. בעיונינו זה נדון בשאלה מדוע התורה לא ציינה את שמו של עושה העגל? התורה מתארת את חטא העגל בשישה פסוקים . כל הפרשיה מתוארת בדו שיח בין העם לאהרן. בכל אחד מהפסוקים מוזכר נושא המשפט במפורש: העם או אהרן (חוץ מפסוק ד'). כאשר אהרן הוא נושא המשפט, התורה לא הסתפקה בכך שהפועל בצורת יחיד, אלא היא גם כתבה במפורש את שמו של אהרן (פסוקים ב' ה'). וכאשר העם הוא נושא המשפט, התורה לא הסתפקה בכך שכתבה את הפועל בצורת רבים, אלא היא גם ציינה במפורש את המילה העם (פסוקים א' ג' ו'). אולם בפסוק ד', הפסוק המציין את עשיית העגל ממש ואת חטא העם, נושא המשפט אינו מוזכר: לא אהרן ולא העם. פסוק ד' מתחלק לשניים:

1. חלקו הראשון בלשון יחיד ובו מתוארת עשיית העגל וכאמור שמו של אהרן אינו כתוב: "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה..."
2. חלקו השני בלשון רבים ובו מתואר חטא העם, וכאמור המילה העם אינה כתובה: "ויאמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"

אם כן דווקא בפסוק זה, שהוא שיא פרשית העגל, לא מוזכר לא שמו של אהרן ולא המילה "העם", בניגוד לשאר הפסוקים שם תמיד יופיע נושא המשפט: אהרן או העם. הלא דבר הוא! אין ספק שהעדר שמו של אהרן והעדר המילה "העם" דווקא בפסוק זה היא מכוונת, ובאה להדגיש מסרים חשובים כפי שנראה בהמשך. להלן נציג את מבנה הפסוקים של פרשית העגל ובו נדגיש את העדר שמו של עושה העגל בפסוק שמפרש את עשיית העגל: מתברר שהפרשה כתובה בצורה של סגירת מעגל (מבנה כיאסטי), כאשר עשיית העגל בפועל נמצאת בדיוק במרכז: פסוק ל"א, יח: פתיחה
פסוק ל"ב, א: נושא הפסוק- העם
פסוק ל"ב, ב: נושא הפסוק- אהרן
פסוק ל"ב, ג: נושא הפסוק- העם
פסוק ל"ב, ד חצי ראשון: נושא הפסוק- אהרן (השם אהרון אינו מוזכר)
פסוק ל"ב, ד חצי שני: נושא הפסוק- העם (המילה העם אינה מוזכרת)
פסוק ל"ב, ה: נושא הפסוק- אהרן
פסוק ל"ב ו: נושא הפסוק- העם

ב. חז"ל: ערב רב עשו את העגל

1. מדרש תנחומא
כאמור, בפסוקים ב' ו-ה' שמו של אהרן מוזכר, למרות שהפעלים כתובים בלשון יחיד ויכולנו להבין שמדובר באהרן, גם אם לא היה נכתב שמו. אולם בפסוק ד', הפסוק המציין את עשיית העגל ממש, שמו של אהרן אינו מוזכר. הפעלים בפסוק ד' (בחציו הראשון) כתובים בלשון יחיד: "ויקח...ויצר...ויעשהו...". ניתן להבין שאהרן עשה את העגל, מאחר שלאורך כל הפרשיה כאשר הפועל בלשון יחיד הכוונה היא לאהרן. אולם מאחר שהתורה לא ציינה את שמו של אהרן, הרי שניתן להעלות אפשרות שאת עשיית העגל ממש לא אהרן עשה אלא מישהו אחר. ואכן כך פירשו חז"ל , ונתנו שתי אפשרויות:

1. מכשפים של ערב רב עשו את העגל
2. מיכה עשה את העגל, אותו מיכה המוזכר בספר שופטים שהיה כהן לעבו"ז .

2. רש"י
רש"י הלך בעקבות חז"ל והביא בפירושו את דברי מדרש תנחומא: "כיוון שהשליכו לאור בכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשוהו בכשפיהם. ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דימוסי בניין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם וטס שכתב בו משה 'עלה שור עלה שור' להעלות ארונו של יוסף מתוך הנילוס. והשליכו לתוך הכור ויצא העגל" .

3. רס"ג
רס"ג בפירושו לתורה מפרש כי אהרן לא התעסק כלל עם הזהב וכך הוא כותב: "ויצר אתו בחרט.. ויצו למי שצייר אותו בדפוס ועשהו עגל יציקה" כלומר, רס"ג מפרש שאהרן ציוה לאומן מן האומנים, שיעשה מה שיעשה. וזה עשה את העגל.

ג. אהרן מעיד על עצמו

בניגוד לדברי חז"ל הנ"ל הרי שאהרן אינו מסיר אחריות מעצמו ואינו מטיל את האחריות על מישהו אחר. וכך אנו מוצאים בשחזור מעשה העגל. כאשר משה יורד מן ההר, הוא שואל את אהרן לפשר הנעשה: "ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה" . אהרן מסביר למשה את אשר אירע, ואיננו מסתיר, כי הוא היה מעורב ופעיל בכל השלבים. אולם את עשיית העגל ממש אהרן משאיר לוט בערפל: "ויאמרו לי עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלינו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו: ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" . מצד אחד אהרן אינו אומר שהוא בפועל עשה את העגל. מאידך הוא אינו אומר מי כן עשה את העגל: "ויצא העגל הזה". נ"ל שדברי אהרן "ויצא העגל הזה", הם סייעתא לדברי המדרש, כי לא אהרן עשה את העגל במו ידיו, אלא מכשפים מהערב רב או מיכה.

ד. קבלת אחריות

מדוע אהרן לא אמר במפורש כי מכשפים מהערב רב עשו את העגל? או מיכה עשה אותו? נ"ל שני טעמים לדבר. האחד, אהרן אינו מעוניין להיות דליטור, מוסר לשון הרע. אהרן אינו קטיגור של העם. טעם שני, אם אהרן היה מציין שאת העגל עשו אחרים, הדבר היה נשמע כבריחה מאחריות. בתשובתו של אהרן אנו מוצאים אות ומופת לנטילת אחריות. אהרן יכול היה לתרץ ולהסביר הסברים רבים לעשיית העגל: אינני אשם, לא יכולתי למנוע, אילצו אותי, זה לא אני, זה הם, אני רק אספתי את הזהב, ניסיתי בכל כוחי לדחות את הביצוע, רק ניסיתי להרגיע את הרוחות, העם היה בהתלהבות, העם "יצא משליטה", וכו' וכו'. אולם אהרן מסביר את אשר אירע תוך קבלת אחריות מושלמת על הנעשה: "ואמר למי זהב... ויתנו לי ואשליכהו באש...". כלומר, אהרן מעיד על עצמו שהוא עשה את כל הפעולות עד התכת הזהב באש. כאשר הוא מגיע לעשיית העגל גופא, הוא נוקט לשון סתמית: "ויצא העגל הזה". הוא אינו מעביר את האחריות על העם, או על המכשפים. ובכך הוא בעצם מקבל על עצמו את מלוא האחריות.

ה. על מי מוטלת האחריות?

עד כאן מצאנו בבירור כי התורה לא רצתה לציין מי עשה את העגל. אהרן מבחינתו מקבל על עצמו את מלוא האחריות, מאחר שהוא היה מעורב בכל שלבי עשייתו של העגל. אך ברור מאוד שאהרן לא עשה ופיסל את העגל ממש, וכבר חז"ל נתנו דיעות שונות בנדון. השאלה היא על מי התורה מטילה את האחריות? מתברר שתורה תכתוב זאת במפורש בהמשך הפרשה. בסוף פרשת העגל והעונשים הנלווים התורה כותבת מדוע העם נענש: "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" לכאורה, התורה אינה פותרת את התעלומה, והיא כותבת כי העם עשה את העגל, וממשיכה שאהרן עשה את העגל. מה רצתה התורה ללמדנו? נ"ל כי התורה באה ללמדנו מסר כפול. ראשית, העם הוא שביקש לעשות את העגל. כלומר, העם אילץ את אהרן, ממילא העם אחראי לכך. משום כך העם נענש: "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל...". כלומר, מאחר שבסופו של דבר העם הוא שנענש, משמע שהתורה מגלה את דעתה בצורה חד משמעית כי כל האחריות מוטלת על העם. מאידך התורה אינה מסירה את האחריות מאהרן. הוא היה המנהיג בהעדר משה, הוא היה הפעיל בנדון. אשר על כן הדבר נקרא על שמו: "...אשר עשה אהרן"

ו. אהרן שליח בלבד

כמו כן נ"ל כי הפסוק "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן", בא לומר כי אהרן אינו אלא הזרוע של העם. אהרן בבחינת שליח של העם. ה' מעניש את העם מפני שהם עשו את העגל, זאת כתוב במפורש. משמע שכל האחריות מוטלת על העם. אלא שהתורה ממשיכה ומציינת שמבחינה טכנית אהרן הוא שעשה אותו. כלומר אהרן אינו אלא שליחו של העם. אולם כידוע אין שליח לדבר עבירה. מאחר וכך שוב כל האחריות אמורה ליפול על אהרון. אלא שאהרן בבחינת אנוס. והוא בחר במודע בדרך זו, כדי למנוע מהעם לחטוא באופן חמור יותר ^[1]. אשר על כן אהרן לא נענש.

ז. אהרן מסנגר על העם

אמרנו כי העם אילץ את אהרן לעשות את העגל. חז"ל מוסיפים כי העם הרגו את חור על שסירב לשתף פעולה. ממילא ישנו איום על אהרן. והנה אנו מופתעים לראות את דמותו הענקית של אהרן: "אוהב שלום ורודף שלום". אהרן בדבריו אינו מטיל את האחריות על העם, והוא אינו מציין מי מהעם עשה ממש את העגל. יתר על כן נ"ל כי בדברי אהרן יש סניגוריא על העם: "ויאמרו לי עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" . בדברים אלו אהרן מקהה את העוקץ ומנסה להציג את ההיגיון שבדברי העם. העם התרגל למשה, העם מאמין במשה, והנה משה נעדר, זכותם לבקש מחליף למשה. בנוסף לכך העם תולה את יציאת מצרים במשה. כלומר, מבחינת העם משה הוא אשר הלך לפניהם. ובהעדרו הדבר נשמע מוצדק: "עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו". יש להבין את פירוש המילה אלקים- דיין, שופט, מנהיג. כלומר בהעדרו של משה יש צורך במישהו שיחליף אותו.

ח. שם ה' אינו מתייחד על הרעה

ועתה נחזור לשאלתנו הראשונה, מדוע התורה לא הזכירה מי עשה את העגל בפסוק המציין את עשיית העגל? נ"ל כי הדבר נובע משיטה של כתיבת התורה, שיטה של "לשון נקיה". אחד האופנים של לשון נקיה הוא ע"י כך ש"אין שם ה' מתייחד על הרעה". התורה תשתדל לא לסמוך את שם ה' לדבר שלילי. וכפי ששם ה' אינו מוזכר על הרעה כך התורה תימנע מלכתוב את הצדיקים בסמוך לרע ולשלילה. להלן נביא שלוש דוגמאות לכך מהתורה:

1. שם ה' אינו מוזכר ביחס לאיסור מעץ הדעת
כבר בתחילת ספר בראשית אנו מוצאים עניין זה ששמו של ה' אינו מתייחד על הרעה. כאשר ה' מצווה את האדם הראשון בגן עדן, הוא מצווה אותו מה כן לאכול ומה לא לאכול. שם ה' מופיע בהקשר של הציווי מה כן לאכול, ואיננו מופיע בצמוד לאיסור, מה לא לאכול. וכך כתוב: "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל" . הציווי חיובי, ה' נותן, משום כך שם ה' מוזכר. לעומ"ז בפסוק הבא הציווי הוא מה אסור לאכול, ומה העונש אם האדם כן יאכל, כאן שם ה' אינו מוזכר: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" .
2. שמו של אהרן אינו מוזכר בעשיית העגל
כאמור, כפי ששם ה' אינו מוזכר על הרעה, כך התורה תימנע מלהזכיר צדיקים בהקשר של הרע. כך אנו נסביר את שאלתנו בעיון זה: מדוע שמו של אהרן אינו מוזכר במפורש בפסוק המתאר את עשיית העגל. שם ה' אינו מתייחד על הרעה, וכך נוהגת התורה גם בייחס לצדיקים. שמם של הצדיקים לא ייתייחד על הרעה. התורה תימנע בדווקא מלכתוב את שמו של אהרן בפסוק המציין את עשיית העגל. התורה תניח לנו להבין זאת מפשט הפסוקים, אך לא תכתוב זאת במפורש. אשר על כן בפסוק ד', הפסוק המתאר את עשיית העגל, הפעלים יופיעו בלשון יחיד, וברור כי נושא הפעלים הוא אהרן (כמו בכל פרשית העגל ל"ב, א-ו) אך התורה לא תכתוב את שמו של אהרן: "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה..." ^[2].
3. האחים אינם מוזכרים במכירת יוסף
על פי אותו עיקרון, התורה לא כתבה "אחי יוסף" בפסוק העוסק במכירת יוסף. הקורא את פרשת מכירת יוסף כולה יכול להבין כי אחי יוסף הם שמכרו אותו, אך התורה נמנעת מלכתוב את שמם במפורש בעת המעשה. יתר על כן בפרשה זו לפני המכירה עצמה מופיע נושא נוסף "אנשים מדינים סחרים" והקורא עלול לחשוב שהם הם שמכרו את יוסף . וכך מתארת התורה את המכירה גופא: "ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" . כמעט היינו יכולים לחשוב שאכן לא האחים הם שמכרו את יוסף. אלא שבהמשך כל פרשות יוסף האחים אינם מתכחשים לכך שהם מכרו את יוסף. יתר על כן כאשר יוסף מתוודע לאחיו הוא אומר זאת במפורש: "ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה" .

לסיכום, אנו רואים כי זוהי דרכה של תורה לנקוט "לשון נקיה". אחת מהדרכים של "לשון נקיה" היא הימנעות מלכתוב את שם ה' ביחס לרעה וכמו כן התורה נמנעת מלכתוב את שמם של הצדיקים ביחס לעבירה. אשר על כן התורה לא כתבה את שמו של אהרן בפסוק המתאר את עשיית העגל ממש.

1. חז"ל אומרים כי חור הוכיח את העם, ומשום כך הם הרגו אותו. מאחר וכך אהרן רצה למנוע עוד הֶרֶג ונאלץ לשתף פעולה עם העם בעבודת העגל. (רש"י ל"ב, ה)
2. כמובן, אין זאת מן הנמנע שיותר מאוחר בהקשר אחר התורה כן תציין שאהרן עשה את העגל. כגון בהמשך הפרשה "...אשר עשה אהרן" (ל"ב, לה).