צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת כי תצא

פרשת כי תצא : בן סורר ומורה-"ראיתיו וישבתי על קברו"

בן סורר ומורה- החטא והעונש
יח כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: כ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא: כא וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ: (דברים כ"א, יח-כא)

א. דין "בן סורר ומורה" חריג בכל התורה

פרשת כי תצא דנה בין היתר בדין "בן סורר ומורה". דין זה יוצא דופן בכל התורה כולה. החוטא נענש בסקילה לא בגלל חומרת חטאו אלא על שם סופו: מחשש שלכשיגדל יעבור עבירות חמורות מאוד. באשר לחטא, התורה כותבת באופן כללי "איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם... בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא" . מאידך עונשו חמור מאוד: "ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת..." התורה לא פירטה את החטא, והשאירה זאת לתושב"ע. מדברי חז"ל עולה כי חטאו מסתכם בעיקר באכילת בשר ובשתיית יין:
1. יאכל תרטימר בשר
2. ישתה חצי לוג יין
3. יגנוב משל אביו
4. יאכל אצל אחרים
באשר לגילו, אינו נעשה בן סורר ומורה אלא בתקופה של שלושה חודשים בחייו: מגיל 13 ועד גיל 13 ושלושה חודשים . הדברים אכן תמוהים עד מאוד. המעשים אינם חמורים עד כדי כך שהם מצדיקים עונש מוות?!

ב. נהרג על שם סופו?!

הגמרא מתייחסת לתמיהה זו. מדוע הילד הצעיר נהרג על עבירות קלות שלאורך כל התורה לא מצאנו עונש מוות על סוג עבירות כאלה: "תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבי"ד ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב" דברים אלה נשמעים תמוהים מאוד. הילד נהרג לא מפני שעבר על גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה או חילול ה'. בסך הכל גנב כסף מהוריו וקנה בזה בשר ויין ואכל ושתה. וכמו להוסיף תמיהה על תמיהה הרי הנהרג אמור להיות אך ורק בגיל 13 ועד 13 ושלושה חודשים. כלומר- צעיר מאוד?! התורה מעדיפה להוציאו להורג בעודו צעיר וזכאי, לפני שיגדל ויעבור עבירות חמורות. ז"א התורה מכירה במציאות של ילד שאין לו תקנה. שאנו צופים אצלו רק הידרדרות מבלי סיכוי לתיקון, כביכול מצב בלתי הפיך. היתכן?! היש דבר כזה ילד ללא תקנה? להלן נרחיב בעניין זה.

ג. מגבלות בביצוע דין "בן סורר ומורה"

כאמור, עונשו של בן סורר ומורה חמור מאוד ביחס לחטאו ומאידך גילו צעיר מאוד. מאחר וכך נ"ל כי ישנן מגבלות רבות עד לביצוע דין "בן סורר ומורה". הגמרא מפרטת את התנאים להוצאתו להורג: עד שיאכל בשר ורק בשר בקר ויאכל כמות של תרטימר. הבשר אמור להיות חצי מבושל. עד שישתה יין חצי מזוג ובכמות של חצי לוג. עד שיגנוב את הבשר והיין דווקא מהוריו. עד שיאכל זאת אצל אחרים "וכולם ריקנין". לא יאכל זאת בסעודת מצווה. הבשר והיין לא יהיו של מעשר שני בירושלים. הבשר צריך להיות כשר, היין חייב להיות מעושר. נענש רק אם גם אביו וגם אמו רוצים להענישו. אביו ואמו חייבים להיות שווים בקול, במראה ובקומה . אם אחד מהם גידם, חיגר, סומא או חרש, לא דנים אותו. לפני ההוצאה להורג צריך לקיים בו דין מלקו¬¬¬ֹת בשלושה עדים, ורק אם שוב חזר וחטא מוציאים אותו להורג. העדים הראשונים שחייבו אותו מלקוֹת חייבים להיות גם בעת ההוצאה להורג. וכמו כן ישנה מגבלה בגיל. כאמור רק בין 13 ל 13 ושלושה חודשים . אין ספק, כל ההגבלות הנ"ל מעמידות את הדין של "בן סורר ומורה" על גבול של בלתי ניתן לביצוע, ואפילו על גבול הבלתי מציאותי.

ד. "בן סורר ומורה" היה או לא היה?

כל המגבלות הנ"ל וכן עונשו החמור של בן סורר ומורה על רקע החטא הלא חמור, וגם גילו הצעיר, ובעיקר העובדה שהוא נהרג רק על שם סופו, כל אלה הביאו את חז"ל לומר כי בפועל לא היה אף פעם "בן סורר ומורה" וגם לא עתיד להיות: "תניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר" . הגמרא משייכת ברייתא זו לשיטת רבי יהודה שאמר כי לא יבוצע דין בן סורר ומורה אלא אם כן ההורים של הילד שווים בקול ובמראה ובקומה. כלומר רבי יהודה מעמיד תנאי שלא ניתן לקיימו. ובעצם בדבריו הוא רצה לומר שדין "בן סורר ומורה" אינו מציאותי ולא היה ולא אמור להיות. אלא שיש ללמוד ממנו את המסרים שבו, וזהו בחינת "דרוש וקבל שכר".
ר' שמעון אף הוא סובר כשיטת הברייתא:
"אמר ר' שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסוקלו?! אלא לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר"
לעומתם רבי יונתן סובר אחרת: "אמר רבי יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו"
בפשט הדברים נראה כי חז"ל חולקים באשר לעובדות החיים. חכמים אומרים לא היה מקרה כזה בפועל אף פעם. לעומתם רבי יונתן אומר שאכן מקרה כזה היה ואפילו אותו "בן סורר ומורה" נהרג, ואף רבי יונתן ישב על קברו.

ה. מחלוקת במציאות?

כידוע, חז"ל אינם חולקים באשר לעובדות החיים. לעולם אין מחלוקת באשר למציאות. כל המחלוקות של חז"ל הן ביחס לסברות. והנה כאן נראה, לכאורה, שחז"ל חולקים במציאות. חכמים אומרים שמקרה כזה לא היה, ולעומתם רבי יונתן אומר "ראיתיו וישבתי על קברו".
נ"ל שגם כאן אין מחלוקת במציאות. אם אכן היה מקרה כזה, רבי יונתן היה יכול לומר את שם המקום או את שמו של הנהרג. מאחר שלא אמר זאת, צריך להבין שגם הוא סובר שלא היה מקרה כזה. אלא שעלינו להבין את דבריו. רבי יונתן לא אמר שבן סורר ומורה היה. אלא הוא אמר: "ראיתיו" עלינו להבין את פירוש המילה "ראיתיו" באגדות חז"ל. מאידך עלינו להבין מדוע ר' יונתן ראה צורך לומר "ישבתי על קברו"? ודאי אין זה דרך ארץ לשבת על קבר. כנראה שגם כאן צריך להבין את עומק העניין.
נראה אם כן לומר שגם רבי יונתן מבין כמו חכמים ויודע שלא היה מקרה כזה בדברי ימי ישראל. מעולם בי"ד של ישראל לא הוציאו להורג ילד בבחינת "בן סורר ומורה". הם אינם חולקים אלא ברעיון, כדלקמן.

ו. האם יש ילד שאין לו תקנה?

כאמור, בן סורר ומורה נהרג על שם סופו. ז"א זהו ילד שאומנם עובר עבירות קלות בצעירותו אך התורה יורדת לסוף דעתו. לכשיגדל הוא עלול לעבור עבירות חמורות, ומשום כך עדיף להורגו בצעירותו כשהוא זכאי, ולא להורגו לכשיגדל ויהיה חייב. נ"ל כי מחלוקתם של חכמים ורבי יונתן היא האם אפשר לומר שיש מציאות כזו של "בן סורר ומורה"? כלומר- האם קיים ילד שאפשר לומר עליו שאין לו תקנה? האם יכול להיות דבר כזה שהורים יזהו את ילדם כילד בעייתי ויאמרו: 'ילד זה אין לו תקנה, ומשום כך עדיף שימות זכאי כילד, ואל ימות חייב בעתיד'?
חכמים סוברים- אין במציאות דבר כזה. אין דבר כזה ילד ללא תקנה. כלומר, לא 'מרימים ידיים' בחינוך. לעומתם רבי יונתן סובר, יש מושג כזה של ילד שאין לו תקנה. יש דבר כזה במציאות. להלן נסביר ונפרט את שיטותיהם.

ז. שיטת חכמים: לא קיים ילד שאין לו תקנה

כאמור, חכמים אומרים: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות". לדעתם, אין במציאות מושג של ילד "בן סורר ומורה". כלומר, אין ילד שאין לו תקנה. לא יעלה על הדעת לומר שילד בעייתי, עבריין, רשע- אי אפשר להחזירו למוטב. דברים אלה נוגדים את כל הגישות החינוכיות. המחנך, המורה, הרב וההורה חייבים תמיד להאמין בילד, להאמין שיש לו סיכוי להשתפר. לכן יש להמשיך ולהשקיע בחינוך ולא 'להרים ידיים' לעולם.
יהא הילד קשה ככל שיהא, אנו לא נפסיק להשקיע בחינוך שלו. צריך לנסות את כל השיטות ואת כל האפיקים, ולעולם איננו נכנעים. לסיכום, לדעת חכמים, הרעיון שיוציאו להורג ילד קטן על שם סופו, מפני שאין לו תקנה, דבר כזה לא היה ולא עתיד להיות.

ח. שיטת רבי יונתן: "ראיתיו וישבתי על קברו"

1. "ראיתיו"
כדי להבין את דברי ר' יונתן אנו נדייק בדבריו. ר' יונתן לא אמר ביחס לבן סורר ומורה שהוא היה, אלא "ראיתיו". ובכן מה המשמעות של "ראיתיו"? נ"ל כי באגדות חז"ל, כאשר משתמשים בפועל לראות- מתכוונים למשמעות השניה של המילה: להבין . כלומר, ראיתי פירושו- ראיתי בעיני שכלי, כלומר הבנתי את הרעיון לעומקו.
כך ניתן להסביר את דברי ר' יונתן: "ראיתיו", ראיתי את "בן סורר ומורה", הבנתי את מציאותו וקיומו של "בן סורר ומורה". המציאות הזאת אכן קיימת. התופעה של ילד קטן ורשע שעלול לגדול ברשעותו, ואשר לא יתקן את מעשיו, תופעה כזו אכן קיימת, אלא שבפועל בי"ד לעולם לא מיצה את הדין עם בן סורר ומורה בקטנותו.

2. "ישבתי על קברו"
מדוע ר' יונתן התבטא בצורה זו: "ישבתי על קברו"? גם כאן נ"ל שר' יונתן לא ישב בפועל על קברו, אלא בדרך זו רצה לחדד את הרעיון: רק כאשר הילד הרשע גדל, ולא תיקן את מעשיו, ולאחר מכן מת ברשעו, רק כאשר הוא בקברו, רק אז ניתן לומר עליו למפרע: זה היה "בן סורר ומורה" וזה קברו. רעיון זה הביע ר' יונתן בדבריו: "ישבתי על קברו".

ט. בן סורר ומורה- רק למפרע

לפי דברי ר' יונתן, יש מציאות של "בן סורר ומורה", אך מציאות זו אפשר להצביע עליה רק למפרע. רק לאחר שארע ונמצא ילד שהיה רשע, והתמיד ברשעו, ומת ברשעו, רק כאשר הוא כבר בקברו, רק אז ניתן לומר עליו: 'זה היה בן סורר ומורה'. זהו שאמרה התורה: עדיף היה שימות זכאי, ולא ימות חייב. מתוך כך אנו מבינים כי גם ר' יונתן לא יאמר שצריך 'להרים ידיים' בחינוך. גם הוא יאמר שצריך להשקיע בחינוכו של הילד, ולא לחסוך כל מאמץ. תמיד צריך להאמין בילד, שיש לו סיכוי להשתפר. באשר לגישה החינוכית- לא נראה שיש מחלוקת בין חכמים לבין ר' יונתן. אם כן מהו בדיוק ההבדל ביניהם?

י. מי אשם- המחנכים או הילד?

נ"ל כי עיקר מחלוקתם של חכמים ור' יונתן היא במקרה שהילד הרשע לא השתפר, ובבוא היום מת ברשעו. מחלוקתם היא, אל מי נפנה אצבע מאשימה? מי אשם בתוצאה השלילית? מי אשם שאותו ילד כל ימיו חי כרשע ולבסוף גם מת ברשעו?
חכמים יאמרו, תמיד המחנכים אשמים, מאחר שאין מושג כזה "בן סורר ומורה", אין מושג כזה, ילד ללא תקנה. לכן אם הילד גדל ונשאר רשע, הא משמע שאנו כמחנכים והורים נכשלנו. אולי לא מיצינו את כל הגישות החינוכיות. אולי פעלנו בגישות חינוכיות נכונות, אך לא מתאימות לילד הזה. ועוד כהנה וכהנה הסברים לכישלונות שלנו כמחנכים. סיכומו של דבר, תמיד היה סיכוי לתקן ולשפר את הילד, אם לא עלה הדבר, משמע שכמחנכים נכשלנו. לא היינו מספיק טובים ומספיק חכמים כדי לתקן את הילד. או לא השקענו מספיק מאמצים, או לא השקענו בדרך הנכונה.
לעומתם סובר רבי יונתן, לא להכות על חטא. אם הילד לא השתפר ובבוא היום מת ברשעו, אין זאת אשמת ההורים והמחנכים, לא להיכנס לרגשות אשמה. פשוט המקרה הזה הינו מקרה של בן סורר ומורה. לא ח"ו שצריך להרים ידיים, לא ח"ו שצריך להשקיע פחות מאמצים. לא ולא! פשוט זהו הילד עליו דברה התורה שהוא "בן סורר ומורה", ושעדיף שימות זכאי, ואל ימות חייב. אולי הנסיבות ההתחלתיות שלו היו קשות מאוד. הילד נולד למציאות קשה, סביבה בעייתית וכו'.
ר' יונתן רוצה לומר, אם התורה כתבה לנו את דין "בן סורר ומורה", הא משמע שיש במציאות דבר כזה. אנחנו כמחנכים נעשה תמיד את המירב ואת המיטב בחינוך הילד. אך אם נתבדה והילד לא השתפר, לא בהכרח שצריך לומר- נכשלנו. אולי זהו המקרה החמור והקשה שהתורה הצביעה עליו, ודברה עליו וכינתה אותו "בן סורר ומורה".
לביסוס דבריו אומר ר' יונתן "ישבתי על קברו". כלומר, תסתכלו בבית הקברות ותראו כמה רשעים כאלו מתו וקבורים שם. כמה נפגעי סמים מתו ממנת יתר. כמה עבריינים מתו בשעת מעשה, כמה עבריינים לא שינו דרכם עד יום מותם, ולבסוף מתו כעבריינים. "ישבתי על קברו" פירושו- הוא נמצא בבית הקברות. ורק כאשר הוא קבור בבית הקברות רק אז אפשר לדבר עליו כבן סורר ומורה. אולם כל עוד הוא חי, צריך להשתדל להשקיע את כל המאמצים ולהאמין שיש סיכוי.