צידה לדרך למועדי ישראל/ג

פרק ג: שלוש רגלים – חוגגים אירוע שהיה ועדיין הווה

א. האירוע של החג – היה או עדיין קיים?

שלוש הרגלים הם חגים לזכר אירועים מהעבר, מראשית ימי האומה. בכל שלוש הרגלים אנו חוגגים את היותנו עם ואת האירועים שהפכו אותנו לעם מיוחד. עם שבורא עולם בחר בו, עם שחזה מראות אלוקים, עם שקיבל תורה וחי על-פי התורה. במאמר זה נבדוק כל אחד משלוש הרגלים, ונבחן את האירוע שאנו חוגגים. אנחנו נבדוק ונשאל: - האם האירוע שאנו חוגגים, זה אירוע שהיה ונגמר, פסק מלהיות, ואנו חוגגים את העבר הרחוק? - או שמא אותו אירוע דיין קיים בפועל ואנו חוגגים אירוע שהיה ועדיין ממשיך? - או שמא אותו אירוע מהעבר פסק מלהיות, כבר איננו קיים. אולם הוא משפיע עלינו עד היום? - או שמא אותו אירוע ממש כבר אינו קיים אך במציאות של ימינו הוא כן קיים ורק בלבוש אחר?

ב. פסח – יציאה לחירות

בחג הפסח אנו חוגגים את האירוע המכונן ביותר בתולדות עם ישראל והאנושות כולה. יצאנו ממצרים, אנו חוגגים את היותנו לעם בני חורין. זהו אירוע של לידת העם. אירוע זה של יציאת מצרים משפיע עלינו עד היום. בכל יום ויום שעם ישראל חי וקיים, הרי זה פועל יוצא של יציאת מצרים. ממילא כשחוגגים את פסח כחג החירות, הרי אנו חוגגים את האירוע שאירע לפני 3328 שנה, אך בעצם אנו חוגגים את חירותנו היום. ברור לכולנו שיציאת מצרים היא יותר מהולדת העם. יציאת מצרים היא פועל יוצא של בחירת עם ישראל על-ידי ה'. עם ישראל הוא עמו ונחלתו של בורא עולם, ודבר זה בא לידי ביטוי ביציאת מצרים. ברובד מסוים יציאת מצרים זה כלי ולא תוכן. התוכן הוא הברית שנרקמה בין עם ישראל לבורא עולם. מאחר וכך אירוע זה של יציאת מצרים, זה לא רק אירוע שהיה. אלא זה אירוע שהולך ונמשך כל הזמן. הברית בין הקב"ה לעם ישראל זוהי ברית שהולכת ומתחזקת מדור לדור. אם כך יש תשובה לשאלתנו בראש המאמר. ביחס לחג הפסח התשובה היא חיובית, ודאי ובוודאי! בפסח אנו חוגגים את יציאת מצרים. אנו חוגגים את האירוע שהולך ונמשך. אירוע שקיים במציאות בכל דור ודור.

ג. שבועות – מתן תורה

חג שבועות – "זמן מתן תורתנו". בחג זה אנו חוגגים את מעמד הר סיני. המעמד שבו עם ישראל כולו הפך לעם של נביאים. במעמד זה כל העם "ראו את הקולות", ושמעו באופן ישיר את דבר ה'. במעמד הר סיני המצוות כולם קיבלו תוקף אלוקי מאז ולדורי דורות. כל מצווה שאנו מקיימים היום, אנו מקיימים אותה מתוקף מעמד הר סיני. פשוט שבחג השבועות אנו לא חוגגים רק את האירוע שהיה, אלא אנו חוגגים את ההשפעה שלו על ההווה. כאמור, מעמד הר סיני נתן לכל המצוות תוקף אלוקי, גם למצוות שניתנו לפני מעמד הר סיני וגם למצוות שניתנו אחר כך. ממילא, כל יום ויום שאנו לומדים תורה, כל יום שאנו מקיימים מצוות, הרי שזה חלק ממעמד הר סיני. העולה מכך, שבחג השבועות אנו מציינים וחוגגים את מעמד הר סיני. אולם בהחלט אנו חוגגים את התורה והמצוות המלוות אותנו בהווה.

שבועות ותורה שבעל-פה התורה שבכתב ניתנה במעמד הר סיני (ובמשך 40 שנות המדבר). אולם התורה שבכתב נתנה תוקף, כוח וסמכות לתושב"ע. התורה כותבת זאת כמה פעמים. נזכיר רק אחד מהם והבולט שבהם: "וְעָשִׂיתָ...כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים י"ז, י). התורה שבעל-פה היא תורה מתפתחת. היא "פרה ורבה" בלשון חז"ל, והיא עונה על צורכי הדור המתחדשים. יתר על כן התורה שבעל-פה נותנת משמעות לתורה שבכתב לאורך כל הדורות. המציאות משתנה ומתחדשת, ובלשון חז"ל אפילו "הטבעים השתנו", והתורה שבכתב עלולה להתנתק מן המציאות. תפקידה של התורה שבעל-פה לתת לאותה תורה שבכתב משמעות נצחית בכל דור ודור. נחזור לשאלתנו בראש המאמר. האם אנו חוגגים אירוע שהיה או אירוע שהווה. אם כך ביחס לחג השבועות התשובה ברורה מאוד וחד משמעית. בחג שבועות אנו חוגגים ומציינים את מעמד הר סיני-מתן תורה. אולם, ללא ספק, אנו חוגגים את "מתן תורה" שנמשך. אנו חוגגים את התורה שבעל-פה שממשיכה להינתן לנו בכל דור ודור. כמו כן אנו חוגגים את היותנו עם של תורה, עם שלומד תורה, עם שזהותו ומהותו היא תורה ה', בכל דור ודור מאז מעמד הר סיני ועד ימינו אנו.

ד. סוכות – ענני כבוד

בחג הסוכות אנו חוגגים "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי..." (ויקרא כ"ג, מג). כלומר, הסיבה שאנו חוגגים את חג הסוכות – זכר לענני כבוד. אותם ענני שכינה שליוו את בני ישראל במדבר במשך 40 שנה. לכאורה, אפשר לומר שחג זה, חג הסוכות מוקדש לאירוע מן העבר. אירוע מהעבר הרחוק משחר היותנו עם. ענני כבוד - גילוי שכינה, זהו ודאי אירוע עצום מרשים וחשוב. לכאורה, הוא הסתיים, היה ונעלם. כלומר, לכאורה אנו חוגגים בחג הסוכות אירוע שהיה ואינו שייך להווה. אולם אם נעיין לעומק המשמעות של ענני כבוד, נראה שגם כאן בסוכות אנו חוגגים אירוע שממשיך ומתהווה, ולא אירוע שהיה והסתיים.

א. ההשפעה של ענני הכבוד עד לימינו ענני הכבוד–גילוי שכינה1 ליוו את עם ישראל במדבר בתהליך היווצרותו כעם. בני ישראל במדבר במשך 40 שנה דומים לתינוק ברחם אמו. העובר ברחם אמו מקבל את ה"תורשה" שלו לכל חייו. אותו דבר אצל עם ישראל. כל מה שאירע לעם ישראל במדבר הפך להיות חלק מה"תורשה" שלו, חלק מהזהות של העם לעולמי עד. ענני הכבוד-גילוי שכינה, הפכו להיות חלק מהזהות של עם ישראל לדורות. זהו מאורע שנחרט ונצרב בתודעה של העם וזה חלק ממנו. ענני הכבוד שליוו אותנו ב"רחם אמנו" הם הם שעיצבו את האופי הרוחני והערכי של העם. הפכנו להיות עם של מאמינים. עם של נביאים. עם בעל ערכים רוחניים שאין דומה לו. עם שחי לפי הערכים האלוקיים והמוסר האלוקי.

לסיכום, אנו חוגגים את ענני הכבוד של אז, אבל בהחלט אנו חוגגים ומציינים את ההשפעה של ענני הכבוד עלינו מאז ועד ימינו אנו.

ב. ענני כבוד- גילוי שכינה – לימוד תורה כאמור, ענני הכבוד הם ביטוי לגילוי שכינה. אולם עלינו לרדת לעומק העניין. מה פירוש "גילוי שכינה"? למה עם ישראל זכה לגילוי שכינה? מה עומד ברקע של תופעה זו? מה הרצון, מה התכלית, איזו מטרה מושגת? גילוי שכינה זו הדרך של התקשרות הקב"ה לעם ישראל. זו הדרך בה ה' בוחר לשכון בתחתונים. כמובן, זו הדרך הכי נאצלת, ובלשון ימינו: זו הדרגה הכי גבוהה של התקשרות והתחברות של בורא עולם לעמו ישראל. אולם "גילוי שכינה" "לבש צורה ופשט צורה" במהלך הדורות. זאת בהתאם לנסיבות ולדרגתו של העם. - "גילוי שכינה לעם ישראל החל במעמד הר סיני2. - אחר כך גילוי השכינה נעשה בצורה של ענן ואש מעל המשכן. - אחר כך "גילוי" השכינה נעשה יותר בהסתר מאשר בגילוי. מאז שבני ישראל נכנסו לארץ פסקו ענני הכבוד (ליתר דיוק עם מותו של אהרן הכהן בשנת ה-40). - יותר מאוחר הקב"ה התקשר והתחבר עם עם-ישראל דרך הנביאים ודרך בית המקדש. - לאחר חורבן הבית, ולאחר שפסקה הנבואה, השכינה דיברה באמצעות "בת קול". - לאחר מכן השכינה עברה לבית המדרש. אין כאן "גילוי" שכינה במובן הראשוני. אולם יש כאן שכינה השרויה בתוכנו בהסתר. השכינה המשיכה להתקשר לעם ישראל באמצעות התנאים והאמוראים. - ולבסוף השכינה נמצאת בבתי המדרש ובבתי הכנסת (מגילה כ"ט, ע"א).

חז"ל מורים לנו שהשכינה נמצאת בכל מקום שבו לומדים תורה: "עשרה שלומדים תורה" – שכינה ביניהם. ואפילו חמישה ואפילו שלושה ואפילו שניים. (אבות ג', ו). לסיכום, ענני כבוד היו הופעה של גילוי שכינה בצורה הכי גלויה. אולם הקב"ה מחובר לעם סגולתו גם בהסתר. הכול לפי דרגת העם. חז"ל אומרים זאת בלשונם: שכינה לא פסקה מישראל אף פעם. גם כשגלו שכינה עמהם (מגילה כ"ט). וכיום לימוד התורה הוא הביטוי של "גילוי" שכינה בעולם. נחזור אם כן לחג הסוכות, ולשאלתנו בראש העיון. אכן כן גם בחג הסוכות (כמו בפסח וכמו בשבועות) אנו חוגגים ומציינים אירוע שהיה ושהווה. אירוע שאירע בשחר היותנו עם, אולם אירוע זה מלווה אותנו וממשיך אתנו עד ימינו. אנו חוגגים ומציינים את "ענני הכבוד" שהיו במדבר, אולם בעצם אנו חוגגים ומציינים את "ענני הכבוד" של ימינו. ענני הכבוד, כאמור, זו הדרך של התחברות להקב"ה, וכיום אנו חוגגים את החיבור שלנו עם בורא עולם. אנו חוגגים את היותנו עם של תורה, עם של לומדי תורה. עם של מקיימי המצוות שבתורה. עם של בית מדרש, עם של בית כנסת. השכינה שורה בבתי מדרשות ובבתי כנסיות (מגילה כ"ט, ע"א). ואנו כל חג סוכות חוגגים ומציינים את "ענני הכבוד" של ימינו ולא רק את ענני הכבוד של אז.