צו הפיקוח על המזונות (ריבה) (ייצור וסחר) מתוך

צו הפיקוח על המזונות (ריבה) (ייצור וסחר), תשי״א–1951

צו בדבר ריבה (ייצור ומסחר)

פורסם בעיתונות ביום 23.7.1951, ביום 25.3.1953, ביום 1.4.1953, ביום 28.4.1953 וביום 5.1.1956; ק״ת תשכ״ב, 2369.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 4 לפקודת הפיקוח על המזונות, 1942, אני מצווה בזה לאמור:

צו הפיקוח על המזונות (ריבה) (ייצור וסחר), תשי״א–1951 בוטל והוחלף בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ריבה), תשכ״ב–1962.

פירושים:

בצו זה –

”שטח רשות מקומית“ – פירושו שטח עיריה, מועצה מקומית או כפרית, כפר, מושבה, מושב, מושב עובדים, קיבוץ, קבוצה או שכל שטח מיושב אחר.

”המפקח“ – פירושו כמשמעותו בפקודת הפיקוח על המזונות, 1942.

הסדרת הייצור:

2.

לא ייצר אדם ריבה לשם מכירה, אלא –

(א)

בהתאם למה שמפורט ביחס לחמרים בתוספת לצו זה;

(ב)

אם אותה ריבה מכילה לא פחות מ־68.5% המרים מוצקים כללים הנמסים במים;

(ג)

אם היא נקיה מפסולת של פרי כגון גבעולים, חרצנים וכל חומר זר אחר:

(ד)

אם אותה ריבה לא תהיה דביקה או מימית מדי ואם אינה משנה את צורתה במידה ניכרה לאחר שמוציאים מנת ריבה מתוך המיכל בכף אכילה ומניחים אותה על גבי צלחת.

3.

לא יוסיף אדם לריבה סכרין או כל חומר ממתיק מלאכותי אחר.

3א.

[תיקון: 25.3.1953, 1.4.1953, 5.1.1956]

(בוטל).

הסדרת הסחר:

4.

לא ימכור אדם ולא יקנה ריבה, לא יחזיק אותה למכירה, לא יציע אותה למכירה או לקניה, לא יקבלה לרשותו או לפיקוחו, לא יוציא אותה מרשותו או מפיקוחו, לא יוציא אותה משטח רשות מקומית ולא יעשה בה עסקא כל שהיא בלתי אם בהתאם להוראות בכתב מאת המפקח.

5.

[תיקון: 25.3.1953]

(א)

חלף צנצנות בהן מספק יצרן ריבה לקמעונאי, רשאי קמעונאי למסור ליצרן צנצנות מתאימות במספר ובכושר קיבול, אפילו אם צנצנות אלה לא סופקו לקמעונאי על ידי אותו יצרן.

(ב)

חלף צנצנות בהן מספק קמעונאי ריבה לצרכן, רשאי צרכן למסור לקמעונאי צנצנות מתאימות במספר ובכושר קיבול. אפילו אם צנצנות אלה לא סופקו לצרכן על ידי אותן קמעונאי.

פיטורין:

6.

המפקח רשאי לתת פיטורין מהוראות צו זה ע״י כתבי היתר או הוראות בכתב, כלליות או מיוחדות, כפי שהוא ימצא לנכון.

חובת הוכחה:

7.

(א)

חובת ההוכחה שפעולה האסורה לפי צו זה נעשתה על פי כתב היתר או הוראה בכתב מאת המפקח – חלה על הנאשם;

(ב)

מבלי לפגוע בכלליות הוראות סעיף קטן (א) לסעיף זה, אדם המחזיק ריבה במקום עסקו או באחד ממקומות עסקיו, או המייצר ריבה או שנמצאה אצלו ריבה בכמות ובמסיבות שאינן שכיחות בשימוש לצורך עצמי – חזקה עליו שהוא ייצר או מחזיק אותה ריבה לשם מכירה, אלא אם כן הוכיח הוא את ההיפך.

חוקים אחרים:

8.

הוראות צו זה אינן באות כדי לגרוע או למעט מהוראות כל חוק אחר.

עבירות:

9.

הפרת הוראה מהוראות צו זה מהווה עבירה על פקודת הפיקוח על המזונות, 1942.

ביטול:

10.

צו הפיקוח על המזונות (ריבה אחידה), 1943 והצווים האישיים בדבר ריבה (ייצור וסחר) מיום ד׳ לחשון תשי״א (15 לאוקטובר 1950) – בטלים.

השם:

11.

צו זה ייקרא ”צו הפיקוח על המזונות (ריבה) (ייצור וסחר), תשי״א־1951“.

תוספת

1.

חמרים הכרחיים:

(א)

(1)

פירות בשלים, או;

(2)

בשר פרי (פולפה) טרי או משומר, או;

(3)

פירות משומרים מיובשים, פרט לעור פירות, או;

(4)

מיצי פירות טריים, משומרים או מרוכזים, או;

(5)

תערובת מהסוגים המפורטים בפסקא (א) עד (ד) לסעיף זה או מאחדים מהם;

(ב)

סוכר.

2.

חמרים מותרים:

(א)

גלוקוזה עד ל־8% מתכולת המוצקים הכלליים הנמסים במים;

(ב)

חומצת לימון citric acid חומצת חלב loctic acid חומצת יין acetic acid חומצת תפוחים malic acid חומצה זרחנית phosphor acid;

(ג)

צבעים ותמציות למאכל, שאינם מזיקים לבריאות;

(ד)

למטרות שימור, לא יותר מ־80 (שמונים) חלקים למיליון של דו־תחמוצת הגפרית או כמות שוות־ערך של סולפיטים או במקום אלה לא יותר מ־500 חלקים למיליון של מלחי חומצה בנזואית (מבוטאים בצורת חומצה בנזואית);

(ה)

למטרות עבוי או הקרשה ישתמשו בפקסין בלבד;

(ו)

מים.

ירושלים, י״ג בתמוז תשי״א, 17 ביולי 1951.

ל. זוסמן
סגן המפקח על המזונות.

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.