צוואות השבטים/צוואת זבולון
צוואת זבלון הבן הששי ליעקב וללאה
עריכהפרק א
עריכהא: העתקת דברי זבלון אשר צוה את-בניו לפני מותו בשנת מאה וארבע-עשרה לחייו שנתים אחרי מות יוסף
ב: ויאמר אליהם שמעו אלי בני זבלון והקשיבו לאמרי אביכם
ג: אני זבלון זבד טוב זבדני אלהים לאבותי כי בעת הולדי ויעצם אבי מאד בצאן ובבקר בעת ההיא היה חלקו במקלות הפצלות
ד: לא ידעתי כי-אחטא מימי מלבד במחשבותי
ה: ולא אזכר אשר אפשע מלבד הפשע אשר מעלתי ביוסף כי נדברתי עם-אחי לבלתי הגיד לאבי את אשר נעשה
ו: ואבך במסתרים ימים רבים על-יוסף כי יראתי מפני אחי כי נדברו כלם להרג את אשר יגלה הסוד
ז: וכאשר בקשו להמיתו ואבך ואצעק אליהם לבל-יפשעו את-הפשע הזה
פרק ב
עריכהא: כי הלוך הלכו שמעון ודן וגד לקראת יוסף להמיתו והוא בכה ויאמר אליהם חוסו עלי אחי ורחמו על-לב יעקב אבינו
ב: אל-תשאו את-ידיכם עלי לשפך דם נקי כי לא חטאתי לכם
ג: ואם גם חטאתי ענש תענשוני אחי וידכם אל-תהי ברצח אחיכם למען יעקב אבינו
ד: וכאשר דבר יוסף את-הדברים האלה ויבך ולא נשאתי את-אנקותיו ואחל לבכות ולשפך כבדי וכל-קירות קרבי חמרמרו
ה: ויבך יוסף ולבבי המה וכל-יצורי גוי רעדו ולא יכלתי עמד
ו: וכאשר ראה יוסף כי בכיתי עמו ואת-אלה ההולכים להמיתו וירץ מאחרי ויתחנן אליהם
ז: ובין כה וכה קם ראובן ויאמר אל-נא אחי אל-נהרגהו נשליכהו באחד הבורות הריקים האלה אשר חפרו אבותינו ולא מצאו מים
ח: כי עצר יי בעד המים ממלא אותם למען יהיה מפלט ליוסף
ט: ויעשו-כן עד-אשר מכרהו לישמעאלים
פרק ג
עריכהא: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני
ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא
ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו
ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו
ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם
ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה
ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים
ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף
פרק ד
עריכהא: ויהי כאשר השליכו אותו אל-הבור וישבו אחי לאכל
ב: ואנכי לא אכלתי מאומה שני ימים ושני לילות כי רחמתי על-יוסף
ג: ויהודה לא אכל עמהם וישמר על-הבור כי ירא פן יבאו שמעון וגד להמיתו
ד: ויהי כאשר ראו כי לא אכל וישימוני לשומר עליו עד-אשר ימכרהו ויהי בבור שלשה ימים ושלשה לילות רעב וככה מכרהו
ה: ויהי כשמע ראובן כי נמכר בעת לכתו משם ויקרע את-בגדיו ויתאבל ויאמר איך אראה את-פני יעקב אבי
ו: ויקח את-הכסף וירץ אחרי הסוחרים ולא מצא איש
ז: כי עזבו את-הדרך הגדולה וילכו אל-הסכיים בדרך הקצרה
ח: ויעצב ראובן ולא אכל לחם ביום ההוא ויבא דן ויאמר אליו אל-תבך ואל-תעצב כי מצאנו את-אשר נאמר לאבינו
ט: אנחנו נשחט גדי עזים וטבלנו את-כתנת יוסף ושלחנו אל-יעקב לאמר הכר-נא הכתנת בנך היא ויעשו-כן
י: כי את-הכתנת פשטו מיוסף כאשר מכרהו וילבישהו בגדי עבדים
יא: ואולם שמעון לקח את-הכתנת ולא חפץ להשיבה כי בקש לקרעה בחרבו בקצפו על-אשר לא המיתו
יב: ונעמד כלנו ונאמר לו אם-לא תתן את-הכתנת נאמר לאבינו כי אתה לבדך עשית את-התועבה הזאת בישראל
יג: ובכן נתן אותה להם והמה עשו כאשר אמר דן
פרק ה
עריכהא: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר
ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש
ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו
ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם
ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי
פרק ו
עריכהא: אנכי הראשון עשיתי סירה לשוט בה על-פני הים כי נתן יי לי דעת וחכמה לאלה
ב: ואשים עמוד-עץ מתחתיה ואפרש מסך על-העמוד השני הנצב בתוך
ג: ואשוט בה על-שפת הים ואצוד דגים לבית אבי עד-אשר באנו מצרימה
ד: ומצידי נתתי לכל-זר ברחמי עליו
ה: וכי היה גר או חולה או זקן ואבשל את-הדגים ואכינם היטב ואתנם לכל איש איש לפי צרכו ואהי כואב עמהם ומרחם עליהם
ו: ועל-כן מלאני יי דגים לרב בצאתי לצוד ציד כי כל-אשר יחלק עם-רעהו הרבה מונים יקבל מאת יי
ז: וחמש שנים שליתי דגים ואתן מהם לכל-אשר ראיתי ואמציא דגים לכל-בית אבי
ח: בקיץ דגתי דגים ובחרף רעיתי יחד את-אחי
פרק ז
עריכהא: ועתה אודיע אתכם את אשר עשיתי
ב: ראיתי איש בצרה ערם בקרה ויכמרו רחמי עליו ואגנב בגד מבית אבי ואתנהו בסתר לאביון
ג: וגם-אתם בני מכל-אשר יחנכם אלהים בלי הבדל חנו ברחמים את-כל ואל-תתמהמהו ותנו לכל-איש בלב טוב
ד: וכי לא יהיה לכם את אשר תתנו לאיש מחסור יהמו מעיכם עליו ברחמים
ה: ידעתי כי כאשר לא מצאה ידי לתת לאיש מחסור ואלך אתו שבעה ריסים ואבך אתו יחד וקרבי נכמרו עליו ברחמים
פרק ח
עריכהא: ועל-כן בני יכמרו-נא רחמיכם על-כל-איש בחנינה למען יחנכם יי וירחם עליכם
ב: כי באחרית הימים ישלח אלהים את-רחמיו על-פני הארץ ובמקום אשר ימצא לב רחום שמה ישכן
ג: כי כאשר ירחם איש על-רעהו כן ירחם יי אותו
ד: ויהי כאשר באנו מצרימה לא שמר לנו יוסף עברתו
ה: וגם-אתם בני תלכו בדרכו זאת ותאהבו איש את-רעהו ואל-תחרשו רע איש על-אחיו
ו: כי הוא אחוה ישבר ובין קרובים יפריד וירגיז נפש וכל-רכוש יחריב
פרק ט
עריכהא: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר
ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו
ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן
ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים
ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה
ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון
ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם
ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא
ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים
פרק י
עריכהא: ועתה בני אל-תעצבו כי מת אנכי ואל-יפל לבבכם כי אאסף
ב: כי עוד אקום בתוככם כמושל בין בניו ואגיל בתוך שבטי אשר ישמרו את-תורת יי ואת מצות זבלון אביהם
ג: ועל-הרשעים יביא יי אש עולמים ותאכל אותם לדורי דורות
ד: ועתה הנני הולך למנוחתי כאשר עשו גם-אבותי
ה: ואתם תיראו את-יי אלהיכם בכל-מאדכם כל-הימים אשר אתם חיים
ו: ויהי ככלותו לדבר וישכב בשיבה טובה וישימו אותו בניו בארון-עץ
ז: ואחרי-כן העלהו ויקברהו בחברון עם-אבותיו