[רסד] הכניסה לרע הוא על־ידי ליצנות, כמשז"ל ביומא (לח:) הבא לטמא פותחין, מקרא דללצים הוא ‏יליץ. מבואר דלץ הוא הביאה וכניסה לכל מיני טומאה. והוא יליץ, פי' כמ"ש בזוהר (ח"ב קפד ב' וח"ג ‏צב ב). דכמו שמתעורר למטה כך לעומתו למעלה. והלץ מלמעלה גם כן מתלוצצים ממנו, פי' מראים לו ‏כאלו יש להתלוצץ באמת מאותו דבר. וזהו פותחין - שנותנין לו פתח להתלוצץ, וזה באמת ליצנות ‏ממנו, כי הרי באמת אין מקום כלל להתלוצץ מאותו דבר. והם מד' כתות שאין מקבלים פני שכינה ‏‏(כמ"ש סוטה מב.) פי' המעכבים ומבלבלים המחשבה בתפלה ובעת רצונו לדבק בו ית' במחשבות ‏זרות. והם ד' כחות שבלב המכונים בזוהר אבא ואמא דכר ונוקבא כנודע - והם ברע ר"ת חשמ"ל. ‏חנפים הוא האומר לרע טוב [ובכלל גם כן על עצמו מחניף ומחשיב עצמו לטוב]. וליצים הוא הראשית ‏האומר לטוב רע, וראשית גוים עמלק. שהוא לץ כנ"ל אות רנ"ט. הוא הראש לז' עממין שהם ז' מדות ‏הכוללים דכר ונוקבא, והוא הראש הכולל תלת מוחין חכמה בינה דעת כנודע. ולכך בו תמחה, כי בכל ‏מדה רעה יש בכללו טוב, שהרי נקבע גם כן בישראל, ומצד הטוב הם חסידי או"ה שיש להם חלק ‏לעוה"ב, ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'. כי גם אותם כחות ישתיירו גם לעתיד. משא"כ הטוב ‏שבליצנות הוא ליצנותא דע"ז, וזהו רק בעוה"ז אבל לעתיד לבוא כשיתבטל היצר רע מעולם [משא"כ ‏רציחה ד"מ הגם דבלע המות לנצח, מכל מקום התורה נצחיות שכתוב בה אדם כי ימות, וחייבי מיתות בית ‏דין, וכמשאז"ל (פסחים סח.) דהנער בן ק' שנה ימות, היינו באומות העכו"ם יהי' גם אז מיתה] ואין ‏מקום לע"ז אין מקום לליצנות כלל, ואין בו השארה לעוה"ב כלל והפיכת שפה ברורה רק תמחה. ‏וכמשאז"ל (מכילתא סוף פר' בשלח) דאין מקבלין גר מעמלק. וידוע דהתחלת כניסת כל דבר ‏מחכמה שהוא המורגש ונקרא יש מאין, והוא הנקרא אבא כנודע. אבל כתר הוא שורש הנעלם וכמו ‏מקיף כנודע והוא ברע כל מיני מחשבות זרות הנכנסות ופורחות מעצמן למוח ומבלבלים. ושורשן ‏מקליפת נוגה שמכחו כל דברי הרשות כנודע וזה עטיו של נחש ומשכא דחויא, דידוע דהוא מקליפת ‏נוגה והוא שורש החמדה הגופניות, שזה א"א לתקן לגמרי בעוה"ז, כי על־ידי תיקונה הוא בילוע המות ‏לנצח, שהוא מכח עטיו של נחש. ולכן אמרו בזוהר (ח"א ריט ב) דאין מועיל תשובה להוצאת זרע ‏לבטלה כמ"ש בע"ח שער קליפת נוגה, דכל טיפת קרי הוא בקליפת נוגה עיין שם. ותשובה הוא לתקן ‏לגמרי א"כ צריך להיות בילוע המות:

והנה הכהן הוא נפש שקבע השם יתברך להיות נושא עון בני ישראל ‏לכפר עליהם. וח' בגדי כהן גדול הם תיקון ח' מדריגות ברע והט' הוא גוף הכהן הגדול עצמו ‏המלובש בהם, הוא מכפר על מדרגה ט' שהוא ליצנות, כי כהן דר"ל עובד הוא היפך ליצנות, כי מצד ‏ליצנות אין מקום לעבודה כלל. ולכך יתרו כהן מדין הוא היפך דעמלק רק שהוא פתי כי עבד לאל זר ‏ויאמין לכל דבר. אבל צריך להאמין באנכי וגו' ולעבדו. ומצד גוף כהן גדול ששמו כהן גדול, היינו ‏ששורשו כולו כך שורש דעבודה, בזה הוא מתקן ומכפר על כל מיני רע דליצנות שבבני ישראל. ‏ותיקון העשירי הוא כתר כהונה שבדברי רז"ל ר"ל מדת הכתר ושורש הנעלם לתקן שורש הנעלם ‏דרע. וכתר כהונה הוא הזיר דמזבח מקטר קטורת, כמשאז"ל (יומא עב:) ולכך פ' מזבח מקטר ‏קטורת כתוב בסוף פר' תצוה אחר ציווי עשיית בגדי כהונה ואחר קידוש ומשיחת גוף הכהנים, ולא ‏בפ' תרומה דשם מקומו. רק לפי שהכתר חוץ לגוף ומקיף א"א לצוות עליו אא"כ זכר מקודם ח' ‏לבושים, והט' הגוף המלובש בהם, ואח"כ הי' הכתר הוא על מזבח הקטורת, דידוע בע"ח שם דהוא ‏גם כן לתיקון קליפת נוגה עיין שם. ולכן הוא עוצר המגפה והמיתה והיינו כמשאז"ל (ברכות מג:) דריח ‏הנשמה נהנית ממנו. כי הנשמה באף, כמ"ש נשמה באפו, כי ה' חושים נגד ה' כחות נר"נ חיה יחידה. ‏משוש בנפש, וטעם בחיך וגרון נגד הלב שבו כח הרגשת הטעם והוא משכן הרוח. וריח במוח ‏שמושך הריחני דרך האף. ואלו ג' נכנסים לגוף כי אלו ג' כחות נר"נ מלובשים בגוף. משא"כ ראי' ‏ושמיעה הוא חוץ לגוף והוא נגד ח"י שהם גם כן מקיפים כנודע. ונודע דנר"נ חיה יחידה הם נגד ה' ‏פרצופין ונשמתין אתגזרון מבריאה דתמן אימא עילאה מקננת, שהיא תרעא דחירו בסוד היובל ‏כנודע. וסוד כל הקרבנות בכלל אינו אלא הריח, כמ"ש וירח ה' את ריח וגו'. וצריך לזבוח הזבח לשם ‏ריח (כמ"ש זבחים מו:). כי הנאת הריח דהש"י שהוא גם כן בצלמנו, היינו בכח המשפיע תרעא דחירו ‏וכפרה על כל מיני רע. רק שההעלאה מצד אתערותא דלתתא אינו ריחני. והקטורת היא העלאת ‏ריחני להעלות ריח, והיינו אתערותא דלתתא מכח הנשמה שאומרים נשמה שנתת בי טהורה היא ‏באמת מצידה. כי משכן הרע רק בלב ולא במוח, רק המחשבות זרות המסבבים הם רק כענין ריח ‏רע הנכנס למוח. וזה העלאת הקטורת כל מיני ריחות טובות בצירוף החלבנה שריחה רע גם כן לריח ‏ניחוח להש"י, ועי"ז היא קישורא דכולא, שמתקשרים כל מיני מחשבות זרות לקדושה. וזהו העלאת ‏קליפת נוגה ועצירת המיתה, ולכך שם הוא כתר כהונה, מדריגת הכתר דכפרת בני ישראל בכל ‏חטאתם, גם מכתרין דמסאבותא ושורש הרע דעטיו של נחש. ודבר זה אינו ביד אדם כלל רק עזר ‏השם יתברך, לכך אין הכתר בראש הכהן רק על המזבח מקטר קטורת ‏

סליק ספר צדקת הצדיק מכתי"ק בסייעתא דשמיא
ויען ישראל ויאמר אודה את ה' שזכיתי להיות ‏נטפל לקודש וציינתי את המראה מקומות בהס' הק' הזה אשר רבינו הגה"ק זצוקללה"ה שנה לשון ‏קצרה. ומודעה דברינו אשר המוקפים בב' חצאי מרובעים כזה [] הם מהעתק גוף כתי"ק והמוקפים ‏בב' חצאי עגולים כזה () הוא מה שציינתי בעזה"י.
ישראל באאמו"ר הרה"ח מו"ה יוסף יוזל זללה"ה ‏מלובלין