פתיחת התפריט הראשי

[רמז] כאשר הש"י מאיר פניו לאדם, היינו שמאיר בלבו אמיתות הש"י איך הוא באמת מלא כל הארץ ‏כבודו ואפס זולתו כלל. זה הוא כבר נושע בישועה שלימה, וכמ"ש האר פניך ונושעה. כי מעט מן ‏האור דוחה הרבה מן החשך, וכאשר נכנס אור בבית הרי החשך מסתלק ממנו. ובשוח"ט מז' פ' אנו ‏אין לנו אלא הארת פניך. והיינו כי בבהמ"ק נא' יראה וגו' פני האדון. היינו ראיית פנים ממש. והגם ‏דבמשרע"ה נא' ופני לא יראו. לפי שהי' בחו"ל, וכמו ששמעתי דלכן ברכת הזן שתיקן משרע"ה, כמ"ש ‏בברכות (מח:) כולה מדברת בלשון נסתר ולא בנוכח להש"י, לפי שהדר בח"ל דומה כמי שאין לו ‏אלוה (כמ"ש כתובות קי:) ואין מכיר הנוכח. ומשרע"ה לא נכנס לארץ, ואין זה פגם למשרע"ה ח"ו [וע' ‏כן בזוהר] כידוע מג' מדריגות אנ"י את"ה הו"א - דהו"א מדריגה יותר גדולה, שמשיג מקום יותר גדול ‏דלא שייך לומר עליו נוכח, כי הוא טמיר ונעלם, ומשרע"ה בעלא דמטרוניתא השיג מדריגה גדולה ‏ולכן לא נכנס לא"י, דהי' מדריגתו למעלה מזה. ואנו משחרב בהמ"ק אין לנו אלא מדרגה תחתונה ‏דהארת פנים, פי' זיו של הפנים והוא השכינה שגלתה עמהם, דרגא דאנ"י פי' שהוא דר בקרב לבו. ‏דהיינו שההשגה עצמו הוא הדבר המושג, כי הוא משיג דלית אתר פנוי מיני' ומלא כל הארץ כבודו. ‏הכבוד הוא הזיו, והיינו ההכרה הבולטת מצד אדנותו ומדת מלכותו שבכל משלה. כמו המלך מי ‏שלא ראוהו מכירו ממדת מלכותו, כך הכרת האדם מצד כל הבריאה, כמו אברהם אע"ה ראה בירה ‏דולקת כו' (ב"ר ר"פ לך). אז"ל (ברכות ז:) לא הי' אדם שקראו אדון עד שבא א"א כו'. ושם האדנות ‏מורה על הכבוד והזיו כנודע. וכן שמעתי על הציץ עליו בעל הבירה כו'. לשון עליו ר"ל שא"ל שאתה ‏בעצמך ג"כ מכלל בעל הבירה, כי הלא כל העולם רואים זה ואין לבבם רועש כלל להשיג שיש בעל ‏הבירה ולבקשו, וזה שאתה מבקש גם זה הוא מצידי, ובלבך מקום שכינתי וזה טעם אנ"י. אבל ראיית ‏המלך עצמו הוא השגת את"ה, דזהו תפלה כעומד לפני המלך שהוא במקום קרבנות דבהמ"ק, ולכן ‏אז"ל (ברכות ל.) דיכוין לבו כנגד בית ק"ק. ששם הוא ראיית פנים ממש. וזהו למאן דנצח בקרבא ע"י ‏החרב פיפיות דק"ש, שהוא יחוד הגמור עכשיו כעד שלא נברא העולם, ועי"ז מתבטל כל דבר רע ומ"ז, ‏ואז מכיר הנוכח שלא מצד הבריאה והנבראים. והתורה הוא השגת הו"א דמשיג אתר יותר נעלם ‏שאין תפיסת אדם בהשגתו שולטת כלל, זהו ע"י התורה שהיא השגת משרע"ה, והיא השגת הכה"ג ‏בבית ק"ק ביוה"כ, שהיא בסוד הבינה כנודע. ונא' שלח אורך וגו' ואבואה אל מזבח וגו'. שהאור והשגת ‏הזיו דכבודו מצד הנבראים, הוא השער לה' צדיקים יבאו בו על ידו למדרגה עליונה. וזה טעם הפייטן ‏שיסד לפ' שקלים, אור פניך כו'. כי הקרבנות תכלית הקירוב והשקלים הוא הכנה לקרבנות, והשמעה ‏על השקלים הוא הכנה לשקלים. ועכשיו אין לנו שקלים ולא קרבנות רק ההשמעה על השקלים נשאר ‏מתקנת חכמים [משום מהרה יבנה בהמ"ק ויצטרכו לשקלים קודם ניסן] וזה כטעם אנו אין לנו אלא ‏הארת פנים, שהוא הכניסה ראשונה והכנה ראשונה להתקרבות גמורה. ובודאי הכרזת שקלים ‏מוליד הרגשת אור פנימי והתעוררות לזה בלב, לדעת את ה' וליהנות מזיוו: