צדקת הצדיק/קנד
כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ - כָּךְ צָרִיךְ אַחַר כָּךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵׁם יִתְבָּרֵךְ עֵסֶק עִמּוֹ, וְשֶׁאֵינֶנּוּ פּוֹעֵל בָּטֵל שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד (יונה ד, י). וּכְחַיְתוֹ שָׂדֶה שֶׁלְּאַחַר מִיתָתָם נֶאֶבְדוּ וְאֵינָם. רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין כִּי נַפְשׁוֹ מִמָּקוֹר הַחַיִּים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְעַנֵּג וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד, לא). פֵּרוּשׁ מֹשֶׁה - רוֹצֶה לוֹמַר כְּלָל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הַהוּא, הֶאֱמִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בָּהֶם [וּמִמֵּילָא גַּם כֵּן בְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר הוּא מַמָּשׁ הֵם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל (ב"ב קכא:) שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים לֹא נִתְיַחֵד הַדִּבּוּר לְמֹשֶׁה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר כִּי בְּכָל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל חָטָא גַּם כֵּן מֹשֶׁה שֶׁהוּא כְּלָלוּתָם, כְּמוֹ בָּעֵגֶל הָיָה חֵטְא מֹשֶׁה בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, וּבֶאֱמֶת הוּא דָּבָר תָּמוּהַּ וְזָר מְאוֹד אֲפִלּוּ לִקְרֹעַ סֵפֶר תּוֹרָה בַּחֲמָתוֹ וּלְהַשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ מִכְּתָב יָד סוֹפֵר דְּעַלְּמָא, כָּל שֶׁכֵּן הַלּוּחוֹת מִכְּתָב ה'. וְהוּא מַמָּשׁ חֵטְא דְּעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְשֶׁנֶּאֱמַר לוֹ יְישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַרְתָּ, יֵדַע כִּי גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בע"ז (ה.). בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ כו'. וּבְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה אָמַר הַצֹּאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט. וְכֵן בְּמֵי מְרִיבָה וּבַמְּרַגְּלִים הָיָה חֲטָאֵי הַשְּׁלִיחוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שְׁלַח לְךָ, לְדַעְתְּךָ, ואכמ"ל כולם] וְרוֹצֶה וּמְקַבֵּל נָחַת רוּחַ מִן חֵלֶק הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם: