פתיחת התפריט הראשי

אף על פי שבעניני העולם הזה אין לאדם לסמוך על נס, כמו שאמרו ז"ל (שבת לב.[1]). בעניני העולם הבא יסמוך אף על נס. רצה לומר אף שרואה שכפי דרך התוריי המסודר [שזה נקרא דרך הטבע של עולם הבא] כמעט אבדה תקותו חס ושלום מרוב חטאיו, ושעליו נאמר וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׁא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ (תהלים נ, טז). שרואה שמדחים כל המעשים טובים שלו, עם כל זה יסמוך על נס, כי העולם הבא אינו בטבע. ונס יוכל להיות מאפילה לאור גדול, [מאפילה דייקא], ועל זה נאמר בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהלים לז, ג). ולא יחוש שחס ושלום המעשים טובים לריק, וכן איתא בזוהר תולדות (ח"א קמב, א) על פסוק עוֹז לוֹ בָךְ (תהלים פד, ו). היינו לענין זה שמסילות בלבבם, שיעזרנו ויהפך לבו לטוב, על זה יוכל לסמוך, ולא כחנניה מישאל ועזריה וכו' עיין שם[2]. ומסילות - רצה לומר שאינו הדרך כבושה, רק השם יתברך יכול לעשות מסילה מן הצד בלבבם לטובה:

וידוע כל נס הוא יש מיש ולא באתר ריקניא, ולכן צריך אתערותא דלתתא מקודם. אבל יש עוד מדריגה כי השם יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, דהיינו בריאה יש מאין, וכדרך שנאמר לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהלים נא, יב). וכשאלתינו הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם (איכה ה, כא). וזהו הנסים הנעלמים בדרך הטבע, כמו שאומרים ועל ניסיך וכו'. והוא הבת קול שיוצא בכל יום שובו וגו'. והוא בהעלם גדול:

ועל זה אמר שם אחר כך, גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה (תהלים לז, ה), אחר ובטח עליו - יבוא למדריגה שניה שהוא יעשה. השם יתברך בעצמו יעשה הכל [מה שאין כן מקודם (שם פסוק ג') אמר 'וַעֲשֵׂה' אתה], וענין 'גּוֹל' דבר שצריך לגלגל, היינו שהוא ברחוק ובכל ההרחקים והסתרים יגלגל דרכו והנהגתו אל השם יתברך [פירוש 'עַל' בסמוך. גם 'עַל' ממש, כמו שאומרים כתר יתנו וגו'. ואמרו ז"ל (שמות רבה כ"א ד') מתפילתן של ישראל]. רצה לומר שממנו הכל, וממילא הוא יעשה, רק צריך מקודם בטח וגו' כנ"ל. [והוא מדריגת בעל תשובה בשעתא חדא דרך נס, ואחר כך שמתהפכים לזכויות נעשה צדיק גמור, והוא מדריגת גול וגו'. ופלוגתא איזה גדול, וידוע דאלו ואלו דברי אלהים חיים, ואין כאן מקומו]:

  1. ^ ר' ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.
  2. ^ רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וְגו׳ (תהלים פד, ו). זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּאִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיַשְׁוֵי תוֹקְפֵיהּ בֵּיהּ. יָכוֹל כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה דְּאִתְתַּקָּפוּ וְאָמְרוּ, הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכוֹל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִגּוֹ אַתּוּן נוּרָא יָקִידְתָּא וּמִן יְדָךָ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב (דניאל ג). תָּא חֲזֵי דְּאִי לָא יְשֵׁזִיב וְלָא אִתְקְיַּים עֲלַיְיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִשְׁתַּכַּח שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא יִתְקַדַּשׁ בְּעֵינַיְיהוּ דְּכֹלָּא כְּמָה דְּאָמְרוּ. אֶלָּא כֵּיוָן דְּיָדְעוּ דְּלָא אָמְרוּ כְּדְקָא יְאוּת, אַהֲדָרוּ וְאָמְרוּ וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגו׳. בֵּין יְשֵׁזִיב, בֵּין לָא יְשֵׁזִיב, יְדִיעַ לֶהוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגו׳ (דניאל ג). וְתָנִינָן דְּמִלָּה אוֹדַע לְהוּ יְחֶזְקֵאל וְשָׁמְעוּ וְקַבִּילוּ מִנֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְקְיַּים עֲלַיְיהוּ, בְּגִין דִּיקַבְּלוּן אַגְרָא. וּכְדֵין אַהֲדָרוּ וְאָמְרוּ, וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגו׳. אֶלָּא לָא יִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ דְּיֵימָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשֵׁזְבִינַנִי, אוֹ אִיהוּ עָבִיד לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל יְשַׁוֵּי תּוּקְפֵיהּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיסַיֵּיעַ לֵיהּ, כַּד אִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בְּאִינוּן פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא וּלְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. דְּכֵיוָן דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ וַדַּאי, וּבְדָא יִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ יְסַיֵּיעַ לֵיהּ וְיִתְתַּקַּף בֵּיהּ, דְּלָא יַשְׁוֵי תּוּקְפֵיהּ בְּאָחֳרָא, וּבְגִין כָּךְ עוֹז לוֹ בָךְ. מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, דְּיַעֲבִיד לִבֵּיהּ כְּדְקָא יְאוּת בְּלָא הִרְהוּרָא אָחֳרָא, אֶלָּא כְּהַאי מְסִלָּה דְּאִיהִי מִתְיַישְׁבָא לְאַעֲבָרָא בְּכָל אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ, הָכִי נָמֵי.