עיקר העבירות באים מחמת השכחה, שהוא בלב, כדאיתא במגילה (יח.), שאפילו זוכר במוח – מכל מקום אינו זוכר בלב, כי אלו היה באמת זוכר בהרגשת הלב שה' יתברך ציוה על זה לא תעשה כן, אי אפשר כלל שהיה עושה, רק שהיצר מעלימו מלבו, כענין "שמנת עבית" וגו' (דברים ל"ב, ט"ו).

תדע שמצות ציצית הוא לזכור על־ידה מצות־ה', ואמרו ז"ל (מנחות מד.) במעשה דתלמיד שזכר על־ידי הציצית, ושם היה מזיד ויודע, רק שעמדו הציצית נגדו, שנתחדש לו הזכירה רק מן המוח ללב.

וכן אמרו הקדמונים דלכן נסמך פרשת "ציצית" ל"מקושש", שלא יארע עוד כזה לשכוח שהוא שבת, והרי מקושש מזיד היה. ולכן אמרו פרק קמא דנדרים (ח.): נשבעים לקיים המצות, ואף־על־גב דמושבע ועומד מהר סיני, לזרוזי נפשיה, ומה זירוז הוא? אבל הוא כמו שאמרנו: