פתחי תשובה על יורה דעה קצז

סעיף בעריכה

(א) מצוה לטבול בזמנה. [עי' בתשו' חתם סופר סי' ק"ע וסי' קנ"ו מ"ש בזה]:

(ב) ליל שבת. עי' בתשו' חמדת צבי סי' י"א שאוסר לנשים לטבול בליל שבת בחמין משום דאסור לרחוץ כל גופו בחמין בשבת כמ"ש בא"ח סי' שכ"ו. [וכתב דהעוברת וטובלת בליל שבת בחמין ודאי איסורא עבדא ושרי למיקריה עבריינא כו' ומה שהורה חכם א' והתיר להן לטבול בע"ש מבעוד יום ביום שביעי שלהן ודאי לאו שפיר עביד ועבר אדרבנן כו' והאריך בזה ומסיק וכתב סוף דבר הלכה למעשה אני אומר שאין להן לטבול בחמין בליל שבת ולא בע"ש שהוא יום שביעי שלהן אלא תטבולנה בצונן ליל שבת או בהפגת צנתן בלבד עד שלא יקרא עליהן שם חמין או תדחה הטבילה למוצאי שבת ואם אי אפשר בכל האמור יתירו להן לטבול בין השמשות ולא תבואנה לבתיהן עד הלילה ויותר מזה אין בידינו להתיר כלל עכ"ד ע"ש ועי' בס' בל"י סוף סי' ר"א שהביאו ופקפק עמ"ש או תדחה הטבילה למוצ"ש דהא כתב הרמ"א דבמקום שנהגו להחמיר גם במוצ"ש לא תטבול כו' ע"ש גם בס' לבושי שרד בחידושי דינים שבסוף הספר עמד עליו בזה ואפשר ליישב דהא הרמ"א מסיים דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן כו' והכא מקרי לא אפשר שאינה יכולה לסבול צנת המים] ועי' בתשו' דברי יוסף סי' ס"ד שהביא דבריו והוא ז"ל בא ללמד זכות על המנהג שנהגו בנות ישראל לטבול בחמין בליל שבת ולבסוף הניח הדבר בצ"ע ע"ש. ועי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק א"ח סי' כ"ד וכ"ה שהוא היה מזהיר להבלנין שיתנו החמין בע"ש למקוה בעוד היום גדול כדי שלכשתחשך לא יהיו רק פושרין ובפושרין שרי רק בחמין אסור וע"ש עוד לענין יו"ט שחל להיות בע"ש אם מותר להסיק תחת היורה לצורך קאפ"ע שישתה היהודי שבמרחץ והשאר יניח לזוב לתוך המקוה לצורך טבילת נשים בליל שבת ע"ש ועי' בתשובת תפארת צבי חלק א"ח סי' ט' ובתשובת מאור הגולה רבינו עקיבא איגר סי' י"ז עוד על נדון הנ"ל. ועי' בתשו' חוט השני סי' פ"ג מענין טבילת נשים בליל שבת הס מלהזכיר מלטבול בעוד יום במקום שאין מנהג ובמקום שנוהגין כן אין לעשות רק בשבת אחר אמירת ברכו שכבר נקרא שם שבת עליו אבל לא בחול אפילו אחר ברכו ע"ש ועי' בתשו' חינוך בית יהודה סי' פ"ב שקרא תגר על המנהג דאפילו בשבת אחר אמירת ברכו לא נכון לטבול בעוד היום גדול ויש למחות ולבטל מנהג זה ואם היא מתפחדת מחשש נפילה יעמדו נר בעששית סגור בבית הטבילה מבע"י ואפילו בבה"ש שרי להדליק ע"י עובד כוכבים דאמירה לעובד כוכבים שבות וכל שבות מותר בבה"ש לצורך מצוה ולשמא יטה לא חיישינן דהא איכא לפחות שתי נשים שתזכיר זו לזו ע"ש:

(ג) אפשר לה לטבול. עי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סוף סי' קל"א באשה שהיה זמנה ללבוש לבנים ביום ה' ונתאחרה לבא מן השוק שסבורה שעוד היום גדול ובין כך נתאחרה עד בה"ש והוצרכה ללבוש לבנים ביום המחרת ועי"ז חל טבילתה בליל שבת נחשבת שוגגת ומותרת לטבול ליל שבת ע"ש. [וכתב בספר לבושי שרד סי' פ"ז אם היה לה שום אונס שלא היתה יכולה לטבול בזמנה כגון קצת חולי שהיה טריח לה טובא לילך לבית הטבילה או איזה כאב באבריה והמים מזיק לה וכה"ג ונתרפאת בע"ש מותרת לטבול ליל שבת ע"ש]. וכתב בספר חמודי דניאל כ"י היוצא לדרך מותרת לטבול בליל שבת אפילו פשעה ולא טבלה קודם לכן וכן לטבול ביום חי"ת אפשר דשרי ע"כ דבריו:

(ד) אחר לידה. עבה"ט מ"ש דוקא כו' עד דהיינו אחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה ועי' בדגמ"ר שחולק על זה דאפילו בתוך ימי טוהר אם ראתה ולא יכלה לטבול רק מחמת חומרא שהחמירו הפוסקים מקרי זמנה ומותרת לטבול בליל שבת ע"ש. וכ"כ בספר לבושי שרד סי' פ"ו וכתב עוד דאם כבר טבלה פעם אחת בתוך ימי טוהר אחר הלידה ואח"כ ראתה תוך ימי טוהר והגיע זמן הטבילה בליל שבת בהא גם הש"ך מודה דמותרת לטבול דממ"נ אם נחזיק דם זה לטמא הוי טבילת מצוה ואם לאו ליכא איסור טבילה כלל ע"ש. ודע דבכל הני שכתבתי לעיל סי' קצ"ו ס"ק י"ג שיכולה למנות שבעה נקיים מיד אך היא החמירה ע"ע ולא התחילה למנות עד אחר ה' ימים ועי"ז אירע ליל טבילתה בליל שבת אסורה לטבול וזה פשוט:

(ה) שאסורה לטבול. עי' בתשו' חוט השני סי' ע' שכתב דבדיעבד אם טבלה אם בשוגג מותרת מיד ואם במזיד טבלה בליל שבת יש להחמיר לאוסרה בשבת לבעלה ובמ"ש מותרת ואם הוא בי"ט נראה להלכה דמותרת מיד אבל לא למעשה כי ראוי להחמיר לעושה מזיד משום מגדר מלתא ע"ש ונראה לי דעכ"פ מותרת בכל מיני קורבה ואהבה [כעת ראיתי במנ"י וס"ט שדעתם להקל בי"ט אף לכתחלה אפי' במקומות שנהגו להחמיר בשבת ובענין שבת דעת המנ"י כחוט השני הנ"ל דאם טבלה במזיד אסורה לאותו שבת והס"ט חולק וכו' ולענ"ד נראה להקל בדיעבד אפילו באותו שבת כו' ע"ש וכן משמע קצת מתשובת חכם צבי שהבאתי לעיל סק"א במה שכתב דאיסורא עבדא כו' ע"ש] ועי' עוד בתשו' חוט השני סי' פ"ב:

(ו) שאין מנהג. עי' בתשו' אבן השהם סי' כ"ה שכתב שנשאל מהנשים הממונים על הטבילה באשה שהלבישה לבנים ביום ה' וסברה לטבול בליל ה' וכאשר לא בא בעלה לביתה עד יום ו' לא טבלה בליל ה' אם מותרת לטבול בליל שבת וכתב דמותרת לטבול כיון דדבר זה במנהגא תליא ומאחר שהנשים הממונים על הטבילה שאלו הדבר הזה א"כ ידוע להן המנהג ואין להחמיר ע"ש עוד טעמים להתיר. עוד כתב שם ששמע מנשים צדקניות שנוהגים כשלובשים לבנים התנו אם יבא בעלה תטבול בליל ד' או ה' ואם לא יבא תטבול לכשיבא בליל שבת דלכאורה אין לזה טעם וריח והוא ז"ל כתב טעם לזה ע"ש:

(ז) לא תטבול. עי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סס"י קי"ז שכתב דבכלה אפשר להקל שתחוף בלילה ותטבול דבכלה לא שייך מתוך שהיא מהומה לביתה ע"ש:

(ח) חשש איסור. עבה"ט בשם ט"ז ועי' בתשו' מקום שמואל סי' נ"ד שחלק עליו והעלה דלהיש מקילין אלו אין חילוק בין אלמנה לשאר נשים דכולהו מצו טבלי במוצאי שבת וכתב שם שהוא מורה ובא כדעת היש מקילין ע"ש. ומ"ש הבה"ט עוד בשם תשובת מהר"ם מלובלין עי' בתשו' אבן השהם סו"ס י"ד שכתב דמה"ט התיר לאשה לטבול בליל שבת שהיה בעלה אבל ויום ז' היה בשבת מאי אמרת הלא אסור לשמש עד אחר יציאה מבהכ"נ ביום שבת ואסור לשמש ביום הלא מבואר בסי' שפ"ג דאבל בכל שאר קריבות מותר א"כ ל"ד לאלמנה וכתשו' מהר"ם הנ"ל ועוד אם לא תטבול ליל שבת גם במו"ש אסור כמבואר בי"ד סי' קצ"ו ולמה נבטל מפו"ר כ"כ עכ"ד ע"ש. ולע"ד צ"ע מ"ש אם לא כו' גם במ"ש אסור דהא כתב הרמ"א דגם במו"ש לא תטבול דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן כו' וא"כ בנד"ז אם נאסור לה לטבול בליל שבת לא היה אפשר לה קודם לכן ושרי לטבול במוצאי שבת:

סעיף געריכה

(ט) משום סרך בתה. [עבה"ט מ"ש מיהו באגור כתב כו' מיהו נראה דהיינו דוקא כו' ועי' בס"ט סק"ט מ"ש בזה בשם תשובת חמדת צבי סי' י"א ועה"ג סי' כ' והסכים עמהם. ועי' בתשו' ח"ס סי' קצ"ז שהאריך בזה ובסוף כתב וז"ל הנה הגאון ס"ט החליט קולא זו לחלוטין דבמקום ביטול עונה לטבול ביום ז' ולא תבא לביתה עד שחשיכה. והיות הגזירה רק רחוקה ומילי דרבנן וביטול מצוה פ"ו הקילו הגאונים ומי יבא אחריהם ח"ו אפילו להחמיר. אך עכ"פ נ"ל שתשהה האשה בהליכה ממקוה לביתה עד הלילה אבל אינו מועיל מה שתלך לבית חברתה באותה העיר כי מה לי בית זה או זה ולא ניתנו דבריהם לשיעורים כאלה וכן יש להוכיח מפשטות הסוגיא כמובן ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד עכ"ל. וע"ש עוד על דברת הרב השואל בישוב שצריכות הנשים ליסע מהלך ג' שעות לטבול ובחזירתם בלילה איכא סכנות דרכים ומש"ה נהגו לטבול ביום ח' וחוזרים לביתם משחשיכה אמנם אם יחול יום ח' בשבת ע"כ תדחה הטבילה עד יום א' שהיא ט' לספירה ומתבטלות ב' עונות. ונתן הרב הנ"ל עצה ללמוד אותן הנשים להפסיק בטהרה ב"פ א' ביום ד' לראיה והשני ביום ה' כו' והוא ז"ל כתב לו שעצה נכונה הוא לכתחלה עכ"פ (לצאת גם דעות המחמירים) שתפסוק בטהרה גם ביום ד' סמוך לבה"ש הפונה ליום ה' לראיה ומ"מ לא תתחיל לספור אלא מיום ו' ואילך אחר פסיקת טהרה שנית סמוך לבה"ש הפונה ליום ו' לראיה ואז תטבול ביום ז' שחל בעש"ק ולא תבוא לביתה עד הלילה ליל ש"ק ומ"מ קשה הדבר איך תשהה כ"כ סמוך לשבת בדרך כי כבר כתבתי שאין נ"ל שום היתר במה שהיא בבית חברתה באותה העיר והחכם עיניו בראשו עכ"ד ע"ש]:

(י) והכלות. עבה"ט ומה שתמה הש"ך עי' בדגמ"ר שהשיג ג"כ על הש"ך בזה וכתב דבשעת הדחק נראה להקל אף ביום ז' אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צאת הכוכבים ממש אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך על שאינם מיחדים אותם עד הלילה לא מהני בזה ע"ש. ועי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ד' שחלק ג"כ על הש"ך [ועי' בתשובת חתם סופר סי' קפ"ט מ"ש בזה] אך קודם אור הבוקר בודאי אסור במקום שנהגו לטבול בז' אף אם הכלה לא הגיע זמנה לראות ע"ש. ועי' בתשו' חוט השני סי' פ"ב:

סעיף דעריכה

(יא) דאיכא אונס. כתב בספר חמודי דניאל כ"י לכאורה נראה דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר:

(יב) אבל בשביעי. [עס"ט ס"ק י"ג בשם הב"ח ועי' בתשו' ח"ס סי' ר"ב מ"ש בזה]:

סעיף העריכה

(יג) אם עברה. עבה"ט דיש להחמיר. וכתב בספר חמודי דניאל כ"י אם הוא יום מעונן וכדומה ויש ספק אם טבלה ביום או בלילה או שטבלה בין השמשות אינה צריכה להחמיר ולטבול שנית ע"כ: