פתחי תשובה על יורה דעה קצב
סעיף א
עריכה(א) לישב שבעה נקיים. עי' בתשו' שער אפרים סי' ע"ה באשה אחת שהיתה זקוקה ליבם ולא רצה לחלוץ לה עד שנתפשרה עמו וחלץ לה ולמחרת אחר החליצה עשתה שידוך (נראה שהוא ט"ס וצריך להיות וקודם החליצה עשתה שידוך ואחר החליצה רוצה כו') ורוצה לכנס לחופה בו ביום ואמרה שספרה שבעה נקיים קודם החליצה והורה דצריכה שבעה נקיים מחדש. פשיטא במקומות שנהגו לייבם שאינו מועיל שבעה נקיים שספרה קודם כי ויבמה אמרי' אפילו בעל כרחה וא"כ נחשבת כא"א. ואפילו במקום שאין מייבמין רק חולצים מ"מ לא סמכה דעתה ע"ש וכתב בס' חמודי דניאל כ"י דבלא כתיבת התנאים לא מהני שבעה נקיים וצריכה למנות מחדש. ועי' בבית שמואל סי' קי"ט שמסתפק באשה שנשתטית וספרה שבעה נקיים בימי שטותה על ידי נשים אחרות שבדקוה ואח"כ נעשה חלומה אם רשאים לכנסה על סמך נקיים הראשונים או נימא דכשנעשה חלומה נתעורר החימוד מחדש ע"ש [שכתב קצת ראיה להקל מפרק חרש דף קי"ג. ועי" בתשו' חתם סופר סי' קפ"ד שחיזק ראייתו וגם הוסיף להביא ראיה ופשט ליה לקולא. וע"ש עוד אודות אלמנה אחת שדברו בה להנשא לאיש אשר לא ראתה מעולם ונתפייסה וקבע במכתב יום מועד לנישואין וספרה שבעה נקיים לטהרתה טרם בא האיש אם יעלו לה הימים או אפשר דעיקר החימוד יתעורר לאחר ראייתה אותו ואין לחשוב הימים שלפני זה דהרי אמרו בסוטה דף ח' גמירי דאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות ודעת הרב השואל להחמיר והוא ז"ל האריך להביא ראיות דאין לחלק בכך ולא עלה ע"ד שום פוסק דבעינן ראתה אותו ומש"ס דסוטה אין ראיה דמשם לא נשמע אלא המהרהר על גוף זה לא יבא ע"י זה להרהר על גוף אחר אבל אשה המחמדת על חיבת ביאה סתם ולא על גוף ידוע אין שום הכרח לומר לכשתראה אותו יתחדש לה חמדה יתירה ואף אם יהיה קצת חימוד יותר מ"מ כבר שבעה לה מתחלת התביעה ע"כ דעתו נוטה להקל והרב השואל שהחמיר תע"ב ע"ש]:
(ב) בין גדולה בין קטנה. עי' בתשובת גבעת שאול סי' ס"ה דאף אם היא זקינה ומסולקת דמים צריכה לישב שבעה נקיים ע"ש ועי' בתשו' מקום שמואל סי' ל"ג שנשאל באשה אחת שנתעברה מנואף ואח"כ דברו על לבבו לקחת אותה לאשה וכבר נתעברה ממנו כשבעה חדשים אם צריכה לספור שבעה נקיים או נימא כיון דמעוברת בחזקת מסולקת דמים לא חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה והשיב דזה פשוט דצריכה שבעה נקיים וק"ו הוא מקטנה וכ"כ להדיא בספר מנחת יעקב סוף סי' זה ע"ש וכמדומה שראיתי כן בתשו' הרדב"ז ח"ג:
(ג) שמא מחמת חימוד. עי' ט"ז סק"א מ"ש דגבי תמר ורות לא היה חשש כיון שמיד שנתפייסו היו במטה ע"ש ועיין ח"ד שכתב שזה דחוק דאין שום סברא לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה אלא מש"ה לא היה שם חשש דדוקא בחימוד של נשואין חיישינן ע"ש. ועי' בצל"ח ברכות דף כ"ב מה שהביא ראיה לדברי ט"ז אלו. ולדברי הח"ד דדוקא בנישואין חיישינן אין ראיה משם:
סעיף ב
עריכה(ד) לסמוך הטבילה. עי' בתשו' אבן שהם סי' ט"ז דחתן שרוצה לבעול בעילת מצוה ביום חופתו קודם הלילה באור היום אחר החופה אסור אף בבית אפל אף דשאר כל אדם מותר בבית אפל כמ"ש בא"ח סי' ר"מ מ"מ להחתן אסור ע"ש הרבה טעמים לזה ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' קי"ז שלא כתב כן ע"ש:
(ה) לטבול הכלה. עי' באר הגולה מ"ש בשם של"ה שדיבר מרורות כו' ועי' בתשו' מעיל צדקה סי' י"ט שכתב ג"כ מרורות על המנהג הרע הזה ולבסוף העלה דעכ"ז אין החיוב להוכיחם בדברים מאחר שאינו מפורש בתורה. ומנוסה וברור הוא לנו שלא יקבלו אמרי' מוטב שיהיו שוגגין כו' ע"ש באריכות:
סעיף ג
עריכה(ו) הנשואין. עבה"ט סק"ג בשם ב"ח דאם בשעת דחיית הנשואין קבע על זמן אחר ידוע א"צ להמתין ז' נקיים. וגדולה מזו כתב הב"ח בתשובה סי' קי"ח ובתשובת מהריט"ץ סי' ס"ז דהיכא דהדחיה והקביעות היו הכל ביום אחד בין בדיקת שחרית וערבית אפילו דחה בסתם מתחלה וחזרו ונתפשרו כיון דהבדיקות היו בשעה דאסקה אדעתה יפה א"צ לחזור ולמנות שבעה נקיים ואין להחמיר כ"א בעומדת יום או יומים בדיחוי ע"ש והובא דבריהם בס"ט סק"י והסכים עמהם. ועח"ד שכתב על דברי הב"ח הנ"ל דזה דוקא כשקבעו על זמן קרוב קבוע דהיינו באופן שלא נתבטל הכנת הנשואין וא"צ הכנה חדשה אבל אם קבעו על זמן רחוק באופן שצריכין למירמי שיכרא באסינתא מחדש על הנשואין ודאי צריכה לישב שבעה נקיים מחדש מיום שמתחילין למירמי שיכרא באסינתא על הנשואין שנקבעו שנית דאין סברא דאם קבעו הנשואין מחדש עד אחר י"ב חודש שלא תהא צריכה להמתין אח"כ ע"ש. ומ"ש הבה"ט ואם בדקה עצמה באותה שעה כו' עס"ט שם שכתב דאינו ידוע בדיקה דאותה שעה למה כיון דבנ"ד לא נתייאשה מן הנקיים הראשונים וכתב דהש"ך לא העתיק יפה דברי הב"ח דשם כתב זה על ענין אחר ע"ש [ומ"ש הבה"ט עוד מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה כו' עי' בתשו' חתם סופר ס"ס קפ"ד שכתב דאפילו לא היה יאוש וקטטה כלל אלא שנתרצו להחליף חתן בחתן אחר מ"מ כיון דהחמדה הראשונה היה על גוף זה ואין היצה"ר מתגרה מגוף זה לגוף אחר וכיון שנתחלף בגוף אחר הוה חמדה חדשה לגמרי וצריכה שבעה נקיים ע"ש]:
סעיף ד
עריכה(ז) והמנהג ליקח קטן. עי' בסוף ספר באר שבע בקונטרס באר מים חיים סי' ט"ו שתמה על מנהג זה שאינו עפ"י הדין ובפרט מה שנהגו שאין לוקחים לשמירה לא קטן ולא קטנה רק דאם הכלה שוכבת אצל בתה הכלה דזה איסור גמור ע"ש:
סעיף ה
עריכה(ח) גרושתו. עבה"ט בשם ט"ז דאם עבר וכנס כו' וכ"כ בתשו' רדב"ז החדשות סי' קס"ד ע"ש. ועי' ברדב"ז ח"א סי' רס"ג שכתב איכא לאיסתפוקי אם גרש אותה כדי לקיים שבועתו והוא עתיד להחזירה והיא יודעת בדבר כיון דדעתה עליו אין כאן תביעה כלל והיא אינה מחמדת או דילמא לא חילקו רבנן ע"ש עוד. ועי' לקמן סי' רס"ט ס"ק ב' מ"ש שם בשם דגול מרבבה. ומ"ש הבה"ט בשם הט"ז מעשה באלמנה כו' עי' בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' ק"ו שכתב בכלה שביקשה מאבי החתן שיקדים הנשואין והשיב שהוא מסכים לזה אך צריך מקודם ליסע לביתו לשאול לאשתו ואם תסכים ישלח שליח להכלה והכלה התחילה תיכף למנות שבעה נקיים ולסוף כן היה שהסכימה אשתו הדבר פשוט שצריכה למנות שבעה נקיים מיום ביאת השליח כיון שכל זמן שלא חזר השליח עדיין הדבר ספק אצלה. וע"ש בסי' קט"ז שכתב דאם אבי החתן אמר שאין בדבר זה ספק שודאי גם זוגתו תסכים לזה אפשר להקל ועדיין צריך תלמוד כיון שתלה בדעת אחרים ע"ש: