פר אחד/מא
פרק מ"א
עריכהחזר ונגלה על בני ישמעאל וגו' לא תגנוב שגנבו את יוסף. מאמר זה תמוה דבשביל והנה ארחת ישמעאלים באה וכו' הוא שקנו מהשבטים ולא גנבו ועיקר הגנבה בישראל, ולפי זה נפסלים ישראל מהתורה, ואיך אומרים דלישראל נאה התורה. ועל הכל בשביל שגנבו פעם אחת קצת מהם סיעת בני אדם יקרא דנפסלים כולם עוד, הרי עושין תשובה. ויותר קשה דבמד"ר תלו בישמעאל והוא יהיה פרא אדם דעוברים על לא תנאף, ואיך הכא נקטו לא תגנוב וצריך ישוב. וגם דברי מוה"ר ולא עוד אלא בזה תמוהים בעיני כי עשו וישמעאל מה יחס שם אבותינו שייך עם השבטים אדרבא הם בסוג בניהם, וע"ש למעלת המגיה נר"ו מ"ש ודוק.
וישנו ישראל עד ב' שעות היום ששינת יום בעצרת ערבה והלילה קצר. עיניך תראנה כמ"ש בסה"ק מועד לכל חי סימן ח' אות טו"ב ובסה"ק רוח חיים סימן תצ"ד אות א'
ושלח למיכאל וגבריאל ואחזו בידם אל משה שלא ברצונו. נראה לענ"ד שהדברים מגיעים למה שפסק בש"ע או"ח סימן ג"ן סעיף ט"ז מי שאינו ש"ץ קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, וכשיאמרו לו פעם ב' יכין עצמו ובפעם הג' יעמוד יע"ש, והכא אינו שעה להמתין עד שיאמרו לו פעם הג', ולכן שלח למיכאל וגבריאל ואחזו בידם של משה, דשהויי מצוה לא משהינן בשביל קטרוג השטן ושרי מעלה, ויפה שעה אחת קודם תנתן התורה למטה ואינו שעה להמתין עד פעם ג' להיות משה שליחא דצבורא להשמיע את העם. אלא דמה תאמר דסיים שם בש"ע ואם הוא אדם גדול שאומר לו אינו מסרב כלל, הנה לפי הטעמים שנתן מוה"ר ולא עוד אלא על מה שהוטב בעיני ה' מה שאמרו ישראל דאינן יכולין לשמוע מפי ה' על ענין העגל לא רצה הקדוש ברוך הוא להראות בנגלה זה, ומנע הקדוש ברוך הוא עצמו שלא לומר למשה שהוא יהיה ש"ץ אלא המלאכים לקחוהו שלא ברצונו של משה והגישוהו אל הערפל, וגדולים צדיקים ממלאכי השרת כ"ש משה דהוא יקרא רבן של מלאכי השרת כדאיתא בזוה"ק וע"ש בחידושי. או נימא דכפי הטעם דמשה לא היה רוצה בשביל דאם הוא על פיו יהיה ביטול לפעמים באיזה מצוה כאליהו בהר הכרמל וכיוצא, היה יכול לסרב אפילו כלפי מעלה כיון דנותן אמתלא לדבריו, והיה מסרב כיון דיש סיבה אפילו שיהיה האומר לו גדול בדורו, דבזה מתיישב מאי חקרו המפרשים ומכללם הרב מה"ד [מופת הדור] חיד"א ז"ל בספר דברים אחדים דמאי שנא דבמצרים סירב ובמתן תורה לא סירב יע"ש, הרי במאמר זה מבואר דבתורה עצמה נמי כבר סירב, אך לפי האמור ניחא דסירב לאומרה הוא בעצמו משום דראה דיהיה ביטול להוראת שעה, וזה לא ניח"ל ודוק.