פרקי היכלות רבתי פרק ד
פרקי היכלות רבתי פרק ד
א וכיון שרואין כל מי שבמרום כשהוא הולך ובא עד הרקיע שעל ראשי הכרובים ושעל ראשי האופנים ושעל ראשי חיות הקדש מרתיעין ומתבהלין ומתעלפין ונופלין על פניהם ולאחוריהם במאה ושמונים וחמשת אלפים רבבות פרסאות אין כל בריה יכולה ליגע באותו המקום מפני זוחלי אשות שמעוררים ויוצאים מפי האופנים ומפי חיות הקודש ומפי הכרובים שפותחים פיהם לומר קדוש קדוש קדוש בשעה שישראל אומרים קדוש קדוש קדוש ה' וגו':
ב מדה של גבורה מדה של רתת מדה של זיע מדה של קול מדה של חלחלה מדה של חלוק של והדריא"ל ה' אלהי ישראל שמעוטר ובא על כסא כבודו:
ג וחקוק ומלא כלו מבפנים ומן החיצון ה' ה' ועיני כל בריה אינה יכולה להסתכל לא עיני בשר ודם ולא עיני משרתיו והמסתכל בו והמציץ בו והרואה אותו אוחזתו מחזיות לגלגלי עיניו וגלגלי עיניו מפלטין ומוציאין לפידי אש והם מלהטין והם שורפין אותו האש והיוצא מפי אדם והמסתכל הוא מלהטת אותן והוא שורפת אותן מפני מה מפני דת עינים של והדריא"ל ה' אלקי ישראל שמעוטר ובא על כסא כבודו:
ד וערב ומתוק יפיו במראה יופי זיו הדר עיני חיות כדבר שנאמר (שם) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו':
ה מי כמלכנו בכל גאה תופש מי כיוצרנו מי כמלכנו מי כאלקינו ומי כמהו בקשר כתרים מי בששה קולות משוררים לפניו משרתי ומדות נושאי כסא כבודו הכרובים והאופנים וחיות הקדש שבכל קול שלמעלה משל חבירו ראשונה משלפניו: